Stay With Me- KIT&TY FANFIC

~17~

ככל שהשעות הלכו והתחלפו, הרקיע נצבע מחדש בעוד ועוד אלפי גוונים של כחול עמוק, מנוקד באין ספור כוכבים מבהיקים שהמשיכו לצוץ לאורכו בשעה שהשטף האחרון של האורחים זלג אל תוך החוף. בדומה לשמיים, שאינם דמו כלל וכלל למראהם שעות קודם לכן, כך גם נהג החוף. זורם בעקבותיו, החוף היה שונה בתכלית מכפי שהיה לפני זמן קצר, הן מפני שנתלו לאורכו אינסוף אורות גחליליות עמומות, שכמעט וכיסו את השמיים כליל, והן כיוון שעכשיו סערת אנשים הסתחררה ברחבי האזור המואר. כך או כך, שורות שורות של כיסאות עץ קלים לנשיאה פוזרו לאורך שני צידי החוף. ביניהם נפרס בד צחור אחד שהוביל את הפוסעים לאורכו אל החופה, שמוקמה אל מול הים.

מאז שהמוזיקה פסקה בפתאומיות עברו רק מספר רגעים, אבל כבר היה נדמה לקיט שלא רק צהלת האורחים התחלפה בשתיקה מתוחה, אלא גם הגאות בשפל. הכל השתתק לפתע, והסערה שהתחוללה בתוך הים פינתה את מקומה לסופה שהתממשה ובאה ממש לצידה, על אותו חוף.

אמנם, הרוחות לא שכחו, אלא רק התחזקו. הלחישות ההולכות ומתגברות הספיקו להפוך לדיבורים של ממש עד  שלפתע, הם פסקו. המבט שעל פני אלו שישבו בשורה האחרונה היה זה שגרם לכל הנוכחים להסתובב ולהביט אחורה. האוויר התנדף לרגע מעבר להישג ידם כשהם ראו שבעין הסערה, עמדו זה לצד זה גבר ואישה.

כשזרועה שלובה בזרועו של אחיה, שני שחורי השיער התקדמו יחד לאורך הבד, שכוסה באבנים זוהרות משונות, שהטילו אור קוסמי על שניהם כשאיזבל החלה ללחוש מילים אל תוך אוזנו של אחיה. מילות הגאווה והעידוד, כולן חילחלו עמוק אל תוך ליבו של אלק.

לא היה ניתן לראות את הזרם שהלך והתהפך בנבכי בטנו, מתערבל ואז נופל חזרה פנימה, אל תוך עצמו, כשאחותו לחשה לו שהוא האדם האמיץ שאי פעם הכירה. זאת כיוון כשהשנים היו ילדים, הוא תמיד תהה אם יום אחד, הוא יגלה אומץ כביר כמו אחותו, וזאת אף על פי שהיא הייתה הצעירה מביניהם.

הוא עשה כל שביכולתו על מנת לא להניח לטיפות המים שהשתוללו בתוכו לנזול החוצה דרך זוג עיניו כשהם  נעצרו במרכז החופה,ואז, כשאיזבל הניחה נשיקה יבשה על לחיו של האדם שהעריצה והצתרפה אל שורת השושבינות בדיוק כשהמגדלור הופיע אל מול הסערה בקצהו האחר של החוף.

אור הגחליליות השתקף דרך עיניו בהבזק של שמחה כשהוא והנער זהוב השיער שלצדו התקדמו קדימה תחת עשרות המבטים בחינניות שלא הפתיעה אף אדם. הם הרי שניהם היו, בדרך כזו או אחרת, מסנוורים. אולי לכן אלק נפל עבור שניהם בשלב כזה או אחר. כך או כך, בשביל אלק, האור שבקע מהגבר שאליו עמד להנשא לא היה מסנוור, אלא הטיל אור. אור שמכריח את עיניך להפקח, שמגלה אותך בפני עצמך. אור שמעניק אומץ וחום ואהבה, הכוונה.

האור שלי, הוא חשב כשמגנוס פסע קדימה ישירות אליו. בסופו של הדרך, הנער זהוב טפח על גבו של השני, ואז היישיר מבט אל שחור השיער שבראש החופה, קורץ לו קצרות לפני שנעמד במקומו.