אחיזת ידיים היא רק עוד סוג מסויים של הצהרה, ובדומה לחיבוק או נשיקה או אפילו קשר עין, היא הייתה מסוגלת להופיע בצורות שונות ומיוחדות, מורכבות להפליא. יש כאלו שהיו נדירים, אחרים נפוצים למראה, אבל המשותף לכולם הם שדרך האחיזה, הם העבירו מסר. זו הייתה המחשבה הראשונה של קיט כשפסע אל תוך בית החולים והתיישב ליד זוג נערים שאצבעותיהם המשולבות היוו תעסוקה מספקת לחקירה עבור הנער המשועמם, שלא הביא איתו שום חפץ מסיח דעת, וכעת הצטער על כך מאד.
בין השתיקה המתוחה והשעמום חסר הקץ, התעסוקה היחידה שהייתה בבית החולים היא להתבונן. להתבונן בתקרה ובחלונות השקופים עשויי הזכוכית. להתבונן בדלתות ובמרצפות, במושבים ובאנשים שמילאו את המסדרון, כל אחד נושא איתו מילים שלא נאמרו.
האנשים הללו, שני זוגות שמעולם לא הכיר, היו שונים מכל שאר בני המשפחה בכל תכלית, אבל בעיניהם אותו ניצוץ משותף של דאגה. שני גברים ושתי נשים שאחזו ידיים, והדמיון ביניהם ברור כשמש ביום קיץ. גוון שיערם החיוור, מבנה גופם החינני והדקיק ואפילו רק ממבט קצר על פרצופם של השניים היה אפשר להבין שיש ביניהם קרבת דם.
אפילו באחיזת ידיהם היה דמיון כלשהו, שהתמזג והשתלב בהתאמה עם זה של בני זוגם. מה שכן, באחיזתם של הגברים, אחד בלונדיני חיוור שדמה להלן, ושני בעל שיער צבוע כחול שיער ששורשיו שחורים כלילה, היה טעון מתח. שניהם אחזו זה בזה בחוזקה, אצבעותיהן נעות על מנת למצוא את מקומן.
ובכן, קיט חשב לעצמו, אולי שעות ההקשבה לאבא מדבר על שפת גוף לא היו בזבוז זמן מוחלט אחרי הכל. אני מניח שלא לזה הייתי אמור להשתמש בזה, לפרש זוגיות להנאתי.
"אתה כריסטופר?" הנער כחול השיער שלצידו אמר לפתע בנימת קול מלכותית כמעט, בטוחה בעצמה. הוא הסתובב להביט בקיט, שהנהן, ואז הוסיף ושאל אותו. "אני קירן. אתה החבר של טייברוס, נכון?.
"כן" קיט ענה מייד, ואז הוסיף בחופזה. "כלומר, אני החבר שלו. לא החבר שלו".
הוא נאנח לעצמו כשקירן חייך לעצמו חיוך יהיר במקצת לטעמו של קיט, כאילו צפן את כל סודות היקום והוראות ההפעלה לכיפופן תחת רצונו בתוך החיוך.
"ואם יורשה לי לנחש, גם אתה לא מבין גדול בענייני הבלאקת'ורנים" קירן אמר, החיוך שהצהיר שאיננו חב דבר לאיש התפוגג במעט.
"אתה כן?".
"בוא נאמר שהקשר ביני לשאר בני בלאקת'ורן" הוא השתהה, "עדין".
"מלבדו", הוא החווה בעיניו אל זה שלצדו של קירן. קיט לחש, אבל קירן שמע אותו בכל אופן.
"מלבדו" הוא חזר אחריו, "והמשפחה שלו היא אחד הדברים היקרים לו ביותר".
האם ככה נראת אהבה? המחשבה קפצה אל תוך מוחו של הבלונדיני, מסרבת לעזוב. כשאתה תתמוך ותוקיר ותעשה הכל עבור האדם שאתה אוהב? תתגבר על אלפי שיחות חולין משעממות ורגעים משפחתיים לא נעימים כאלה,כשהוא יאבד ויקבל אנשים חדשים אל תוך חייו? כשהוא כבר לא יוכל להתמודד עם כל זה לבדו, ואז אתה תישא קצת עבורו, ואפילו הכל אם רק יבקש?
ואז הוא הביט בטיי, שישב בצידו השני, כפוף קדימה בספסלי המכתכת המרופדים כשהידק את אוזניותיו סביב זוג אוזניו, וידע בדיוק מהי התשובה.
הוא רעד, ולקיט הייתה ההרגשה שבקשתו היחידה היא לרעוד במהירות מספקת על מנת להתנדף משם במהירות האור, להתנדף מאותו מסדרון לבן. להעלם אל תוך המוזיקה ,הרחק מהאורות המסנוורים ומהרופאים החולפים על פניהם עד אשר יאושר שאחותו בריאה ושלמה לא נשמעה כמו תוכנית גרועה במיוחד. קיט לא היה מסוגל להאשים אותו על הניסיון המדומיין הזה.
קיט השעין את ראשו כלפי חוץ כשנשמעה טריקת דלת, מרגיש את כובד משקלן של כפות ידיו המאוגרפות על רגליו מבעד למכנסי הג'ינס המשופשפים שלבש כשנשען קדימה.
"ג'וליאן" מארק נעמד באחת, עיניו הכחולות משוטטות הלוך וחזור בין אחיו, שסגר את דלת חדר הטיפולים של ליבי בו שהה במשך חצי הדעה האחרונה, לבין אמה, שהביטה מודאגת בכל הנוכחים במסדרון שהרימו את עינייהם לעברהם, מנסים לרסן את הפאניקה הגואה בתוכם.
"ובכן?" הפעם זו הייתה הלן שדרשה לדעת בקול דקיק, ולמרות זאת, יציב. היא אחזה בידה של אלין באחיזה רופפת ויד רועדת במקצת. אחיזתן של שתי הנשים הייתה רפויה, עדינה, ובכל זאת ידיה של אלין עטפה במעט את ידה של הלן כאילו ביקשה להגן עליה.
ג'וליאן תר במבטו אחר אחיו בעל האוזניות, וכשתם החיפוש, נאנח. "הרופא אמר שהפציעה נגרמה בעמוד השדרה הצווארי, והיא עלולה לגרום לנזק קבוע אבל דבר עדיין לא נקבע".
לאחר אמירת המפט, נשמעה נהמה אחידה מצד אלו ששהו במסדרון עד כה.
אמה טפחה על ירכה, "קבענו לה ניתוח בקרוב. לאחר מכן היא תצתרך להתאושש במשך ארבעה ימים בבית החולים ואז תוכל לחזור".
YOU ARE READING
Stay With Me- KIT&TY FANFIC
Fanfic"התכוונת לעזוב" טיי אמר לבסוף, וקולו אמנם היה חסר נימה, חסר כל שמץ שיפוט, אבל עיניו נצצו בסקרנות וטיפת עצב. קיט אמר לעצמו שזה לא יכול להיות, הנער אפילו לא מכיר אותו. "למה בכלל אכפת לך?" שאל, בנימת קולו ספק צרוף סקרנות שהוא בבירור ניסה לבלוע יחד עם ר...
