כשקיט פקח את עיניו ביום למחרת, השמש ריקדה על סדיני מיטתו. הוא הרים מבט אל טיי, שהיה שקוע בשינה, ואחת מידיו התהדקה לאגרוף סביב השמיכה במהלך הלילה.
הזיכרון של טיי מיום האתמול מאחל לו חלומות נעימים קפץ אל תוך מחשבותיו, אבל אז ליבי נכנסה דרך הדלת. היא הייתה לבושה כולה שמלה קיצית והביטה בקיט כשבהה בטיי הישן, שהתעורר לפתע, כאילו יכל להבחין גם מתוך שינה מתי אחותו בקרבתו. לפעמים קיט תהה האם הם תא מתפקד אחד, מחוברים זה לזה ומסוגלים לחוש זה ברגשותיו של האחר, כי ככה זה תמיד הרגיש, אבל אז קיט אמר לעצמו שזה בלתי אפשרי.
"פספסתם את ארוחת הבוקר, ישנונים" היא התיישבה על קצה מיטתו של טיי, רגליה מתנופפות באוויר. "לפחות עסקתם בדבר האחד שיותר טוב מאוכל".
"שניכם תכננתם משהו להיום?" קיט אמר, ואז הוסיף, "משהו שלא כולל מעקב אחרי נערה בוכה?"
שניהם נעצרו בפיות פתוחים, עד שליבי הציעה, "נוכל ללכת למזח".
טיי ניענע בראשו להסכמה כשקיט התמתח במקומו, מפהק.
ליבי הביטה בשניהם ואמרה. "תתארגנו, אני אחכה לכם למטה."
כולנו? כלומר, אתם רוצים שאבוא אתכם? קיט הביט בשניים, מופתע. הוא עדיין לא התרגל אל התחושה של להיות חלק נוכח בשיחה. התחושה של להיות רצוי.
ליבי נעמדה, אבל קולה של דרו, שצצה לפתע בפתח הדלת, מנע ממנה לעזוב. "אני יכולה לבוא אתכם?".
"דרו, אנחנו..." החלה ליבי לומר, ונימת קולה ממצביעה על התשובה המתממשת ובאה.
דרו הרגישה טיפשה, הרי, למה שהם יענו בחיוב? הם אף פעם לא הרשו לה לבוא איתה אילולא התעקשה ופנתה אל ג'וליאן לעזרה, מה שתמיד גרם לה להרגיש כמו ילדה קטנה שעדיין נזקקה לעזרה, אז מדוע שהפעם הזו משהו ישתנה? האם זו הייתה הנוכחןת של הנער החדש שעוררה בה את האומץ, או הטיפשות, היא עדיין לא החליטה, להניח את גאוותה בצד למשך שיחה אחת שבה, פעם נוספת, אחיה ייחסו יותר בגרות לאחיהם הפעוט מאשר לה?. כך או כך, היא הרימה את ידה על מנת להפסיק את אחותה, ליבה שוקע מטה יחד עם הרוק שבלעה. "אל תייסרי את עצמך בנסיון להסביר לי שאתם לא רוצים בי כאן, כבר הבנתי".
כשהיא עזבה את החדר, ליבי אמרה, "אני אלך לדבר איתה". ונעלמה מבעד לדלת בפנים מודאגות.
לאחר ששני הנערים התלבשו וירדו מטה, הלכו יחד עם ליבי אל תחנת האוטובוס העמוסה, שגרמה לטיי לשלב את אצבעותיו, ועד שהגיעו אל המזח, השעה הייתה כבר שלוש בצהריים.
"אני נכנסת" ליבי התקדמה אל עבר אחת החנויות החדשניות שנבנו על קו המזח, מתוחזקות על ידי מרצפות עץ צפופות. "תשתדו לא להתפס כשתקלעו לצרות".
"איפה האמונה שלך בנו?" קיט זייף פגיעות וצקצק בלשונו.
"בשדרה שבה הייתה תחנת הרכבת. היא שם מאז שניסית לכייס מישהו"
YOU ARE READING
Stay With Me- KIT&TY FANFIC
Fiksi Penggemar"התכוונת לעזוב" טיי אמר לבסוף, וקולו אמנם היה חסר נימה, חסר כל שמץ שיפוט, אבל עיניו נצצו בסקרנות וטיפת עצב. קיט אמר לעצמו שזה לא יכול להיות, הנער אפילו לא מכיר אותו. "למה בכלל אכפת לך?" שאל, בנימת קולו ספק צרוף סקרנות שהוא בבירור ניסה לבלוע יחד עם ר...
