Stay With Me- KIT&TY FANFIC

~1~

הם קראו לו ג'וני רוק הבן פעמים רבות משיכל לספור, ומאז ומתמיד הוא הרגיש שאיננו אלא צלו של אביו. אמנם, הוא מעולם לא התלונן על כך. שוק הצללים היה כמו בית שני עבורו, ואם היה עליו להיוודע כבנו של אחד מבעלי הדוכנים המוכרים ביותר בשוק, אז שכך יהייה.
היה נדמה שעד היום ההוא, בו הוא סולק בכוח על ידי בעלי הדוכנים האחרים, הוא לא הבין שזה כל מה שהוא עבורם; בנו של אביו, צילו, ורק עוד משהו שעורר בהם יראה מפני ג'וני רוק, בעל סודותיהם וזה שהיו חייבים לו טובות רבות מספור. בכך תם העניין.
הוא לא ציפה שהשוק יפנה לו את גבו, ששאר המוכרים יעמדו קפואים, מוכי תדהמה על כך שזקף את סנטרו ודרך בשנית על אדמת השוק, הפעם מבלי אביו. היה נדמה שהם ציפו שלאחר מותו של ג'וני רוק, ממש כפי שצל אמיתי נעלם, מתפוגג ונידף לאחר שגופו של האדם שלו נקבר עמוק תחת האדמה, כך יעשה גם הוא, לפחות אם הנער יודע מה טוב עבורו.
הוא קילל את עצמו על טיפשותו, על כך שבאמת האמין שיוכל לחזור אל שוק הצללים ולהקים לעצמו חיים שם, להקים דוכן כפי שעשה אביו, לסחור, ליצור קשרים ולהטמע בהרמוניית השוק.
למרות כל שגיאותיו של אביו, ואף על פי שהיה ביכולתו להימנע ממותו במאות, אם לא אלפי דרכים שונות, כשהוא ידע שמותו יסב כאב וסבל לבנו, שלא לדבר על עצמו, לקיט לא היה שום כעס כלפי אביו בליבו. זה כבר הספיק להתמלא כליל בריקנות תהומית, שהביאה יחד איתה את הסיוטים שהדירו שינה מעיניו של הבלונדיני.
קיט ידע שאילו היה מציף בפני אביו את הדאגות שבהם טבע, הוא רק היה מגלגל את עיניו ומורה לו להיות בשקט. ולמרות זאת, הוא היה בטוח למדיי שאביו מודע לכאב שהוא הסב לו בכל פעם שהעמיד את עצמו אל מול הסכנה, אך בכל זאת נאחז בסיכוי הקטן שהוא לא ידע, מעדיף לחשוב כך מאשר להיוודע שאביו ידע ופשוט לא היה לו אכפת, בדיוק כפי שמעולם לא היה לו אכפת מדבר, בייחוד לא מקיט.
לא, זו טעות. לאביו היה אכפת. היה אכפת לו מהשוק, והנאות וסודות והרשימה המשיכה והמשיכה, רק שקיט לא נכלל בה, ואביו נהג להזכיר לו זאת בכל יום ויום כשההקנטות וחוסר יחס היו לעוזריו.
קיט לא יכל שלא לתהות האם גם אימו קיבלה יחס זהה לשלו מאביו, או שמא זו היא שהפכה אותו לאדיש בעזיבתה. אולי כשהחליטה שתלך ולא תחזור, היא פינתה מקום באחד מהמזוודות שלה וארזה את רגשותיו של אביו למסעה, גזלה ממנו את האבא שהיה יכול להיות לו. אולי אביו אפילו לא היחיד שנפל בקסמיה. את כל אלה קיט לעולם לא ידע, ובמוחו, הוא רק תזכורת עמומה וכואבת של האישה שאביו אהב.
הוא נאבד במחשבות ולפני שהצליח להבחין, הוא נדחק אל המושב האחורי במכונית המשפחתית של עובד סוציאלי חסר שיער וחמור סבר וכבר היה בדרכו לביתם של משפחת בלאקת'ורן, מוחו מטושטש מספיק על מנת לפעול כפי שהורו לו לעשות כשאמרו לו שמשפחה אחת מלוס אנג'לס הסיכמה לקבלו ולא לפרוץ בו בעת בריצה ממכוניתו המרופדת של העובד הסוציאלי כפי שאביו ודאי היה מייעץ לו לעשות במצב שכזה.
מאז ומתמיד אביו של קיט הפציר בו לחשוב בצורה ריאליסטית, להסתדר עם הכלים שברשותו במקום להתעסק במחשבות על אלו שיכלו להיות ברשותו. לא היו בחייו מקום לחלומות בהקיץ, ולכן הוא הופתע כאשר משאלת לב קטנה החלה להתרוצץ בין מחשבותיו כשמכוניתו האדומה של העובד הסוציאלי נעצרה לפתע, ואז פנתה בחדות ונעה אחורה באיטיות, עושה את דרכה אל תוך החניה.
הוא הרי שמע שהמשפחה שבחרה לאמץ אותו היא מרובת ילדים, מה שבכנות, גרם לו לחשוד בכוונות מאמציו. אולי הם מקווים כי הוא יטפל בילדיהם תמורת קורת גג. הוא שמע מספיק סיפורים כאלו, ולא היה בו שום שמץ של רצון להפוך את חייו לסיפור שכזה. 
הוא ידע שיהייה עליו לברוח, אבל פשוט לא הצליח להתעלם מהספק.
איך חייו יראו אילו רק המשפחה תקבל אותו בזרועות פתוחות, או לכל הפחות לא תחמיץ פנים כשתפגוש בו? אילו רק יצליח להתאקלם, להסתגל. אלו יהיו חיים נוראים כל כך? ייתכן שהרדיפות ייפסקו, הבריחות מעצמו ישארו מאחוריו.
התקווה חילחלה פנימה כשעמד יציב מול בית משפחת בלאקת'ורן, בוחן אותו.
חלונות ארוכים כיסו חלק נכבד מהקירות, מכוסים וילונות אפורים וכבדים שהשתרכו עד קצה הרצפה. הסורגים המתכתיים שסביב החלונות שצורתם הייתה כצורת מעויינים קטנטנים וצמודים הרסו את תוכניות המילוט של קיט, אף כי הם חרקו לנוכח משב רוח ושכבת חלודה כיסתה אותם. קיט תהה האם הוא יוכל להבריג אותם, אבל אז נזכר שהורו לו לקחת איתו רק את החפצים החיוניים ביותר לבינתיים, זאת לצד ההבטחה שבקרוב ישלחו אליו שאר חפציו. באותו הזמן קיט כמעט שמע את אביו אומר לו שמברג וסיכה הם הכלים החיוניים ביותר לאדם אם מקצועו הוא פורץ, כמובן. 
הוא רק שלח מבט קצר אל דלת הכניסה השחורה כסיד שקיט שיער שלא תשמיע ציוץ כשימלט כל עוד ינהג בה בזהירות, ואז לפתע, כאילו על פי סימן, נפתחה הדלת.
דרך הדלת עברה נערה בלונדינית ותמירה. אף שיערה סוררת לא נמלטה מהקוקו ההדוק שלה, והבעת פניה הביעו קבלה. היא חייכה חיוך קטן, כזה שקיט ציפה שיהייה מזוייף, אבל עכשיו פקפק בכך. יכול להיות שהיא באמת שמחה לראותו?
היא שאלה לשמו, מתעלמת מהמבט המשונה שהוא שלח לעברה. קיט הביט אנה ואנה, תוהה לעצמו האם הנערה היא רק חיזיון כיוון שהיה נדמה לו שהנערה הקרינה מתוכה תחושה מלאכית, כמעט טהורה. כאילו הייתה כולה אור ורשמיות. 
"אני אמה" היא הציגה את עצמה לאחר שענה לה קצרות, והנהנה כאילו סימנה לפניה דבר מה. מיד לאחר מכן היא סימנה לו בתנועת יד לעקוב אחריה ופסעה אל עבר הדלת, ממתינה לבואו של קיט, שרק עמד נטוע במקומו בלי לנוע. אני יכול להימלט, הוא חשב, אם ארוץ עכשיו, היא לא תוכל להשיג אותי. ולמרות שהנערה הייתה דקיקה למדיי, מה שגרם לו לשער שהיא לכל הפחות עוסקת בענף ספורט כלשהו, הוא האמין שיצליח לברוח כשאלמנט ההפתעה לצידו, ובכל זאת עשה את דרכו אל דלת הכניסה ואל תוך הבית.