Stay With Me- KIT&TY FANFIC

~2~

מדוע המשפחה הזו ממשיכה להקרין לעברי רגשות? קיט תהה לעצמו, ואז נזכר כי למרות הקלילות חסרת המגננות שבה התנהלה לצדם, אמה איננה בת משפחת בלאקת'ורן.
לאחר שהבלונדינית פסעה אל תוך הבית ,קיט מאחורייה, עיניה סרקו את החדר ומיהרו ללכוד את אלו של ג'וליאן. מבטיהם ננעלו זה על האחר ואמה מיהרה, באופן אינסטינקטיבי, להעמד לצידו.

קיט, שצפה באמה פוסעת לצד שזוף העור, נותר עומד במקומו, לבדו במרכז הסלון רחב הידיים בעודו מחכה לסימן כלשהו, למילה או אפילו ציוץ. כל דבר שיגרום למצבו לא להפוך למביך במידה טראגית.
ג'וליאן היה הראשון לדבר, ובעודו מציג את עצמו כג'וליאן בלאקת'ורן, האח השלישי למשפחה, הוא הריץ את מבטו מעלה ומטה לאורך גופו של קיט, מה שגרם לבלונדיני לשלב את ידיו ולזקוף את ראשו כמוכן לכל תרחיש. לקיט הייתה תחושה שהנער כמו מקרין מתוכו בגרות ואחריות לא אופיינית לגילו, מה שכמובן היה מגוחך, אבל קיט לא היה מסוגל להשתיק את החשד. בניגוד לאמה, ג'וליאן לא עמד נינוח, אלא יותר כחייל העומד על המשמר. כמובן, יש לו סיבה, ובכל זאת, על הנער הזה קיט לא סמך.
ג'וליאן המשיך והסביר על כמה חוקי בסיס שבהם אפילו פעוט חסר הבנה יהייה מסוגל לעמוד, אך עקב מראהו של הבית עד כה, קיט שיער כי אותם החוקים הופרו לעתים קרובות למדיי.

לאורך ההסבר קיט איבד את מעט הריכוז שעוד היה בו והחל לסרוק את החדר ואת כל מה שכלל בתוכו במבט מהיר, מיומנות מקצועית שפיתח במשך זמן ממושך, ובכל זאת לא מצא שום חפץ ראוי לגניבה. בין תנאי המגורים לבין הסברו של ג'וליאן על אחיו, שאינם שוהים כרגע בבית המשפחה בשל סיבות כאלו ואחרות שנכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשניה, קיט החל להחין בתנועות חוזרות ונשנות מצדו של אחד מילדי המשפחה, שנדחקו יחד אל ספת ארבעת המושבים המרופטת הצמודה לקיר.
הוא היה לבוש טייטס שחורים, חולצת טי לבנה נתלתה ברפיון על כתפיו, חיוורת כל כך עד כדי שנדמה שהצבע נשאב מתוכה. קפוצ'ון שחור כיסה את קצה חולצתו והמשיך מטה במורד זרועותיו עד כפות ידיו של הנער, כך שרק קצוות אצבעותיו ביצבצו תחת הבד. הוא ישב זקוף וראשו מביט מטה, אל עבר רגליו. אלו השמיעו מקצב אחיד בטפיחותיהן על פני רצפת העץ.
נדמה שגם הוא לא מוצא שום עדיין בהסבר המייגע הזה. עיניו של קיט טיפסו במעלה פניו של הנער, עברו את סנטרו המחודד ובמעלה אפו הצר. הן המשיכו הלאה אל תוך השיער השחור כלילה חסר כוכבים ומצאו זוג אוזניות שנחו בטבעיות על אוזניו של הנער.

לפתע, הנערה שלצדו של הנער טפחה על רגלו, מה שגרם לו להרים את מבטו לעברה, עיניו המקווצות מכילות שאלה חסרת מילים. היא הצביעה בעיניה על אחיהם הבוגר, וקיט, שעקב אחריהן, גילה שנאומו של הנער נפסק.
"קיט?" אמה נופפה בידה לעברו כמנסה להעיר אותו מהיפנוזיה. "יש שם מישהו?" היא שאלה. הוא ראה בזוית העין את טיי מקווץ את מצחו, ואז לוחש משהו באוזנה של זו שלצדו, שהחזירה לו לחישה לאחר שניות בודדות.
"ובכן, אני יכול ללכת עכשיו או שאצתרך לעבור עוד קורס בתולדות חדר האורחים?" מנגנון הסרקזם הטבעי שלו, שהתעורר לחיים בכל פעם שקיט חש בחוסר נוחות, הופעל. הוא השתתק על מנת לא להפוך את המצב למביך יותר משהיה, והחליט לנקוט בפעולה שבה נקט בכל פעם שהכל הפך ליותר מדי, להמלט מהמקום.