Stay With Me- KIT&TY FANFIC

~16~

"קיט! קדימה! צריך לצאת לדרך!", צעקתה של אמה נשמעה עד החדר שבקומה השנייה שבו הסתגר קיט.
הוא סירב לדבר על עזיבתו המממשת ובאה של טיי, והתכחש לכל סימן לכך. הוא השתתק כשטיי וליבי החלו לארגן את התיק של טיי, לוכד בתוכו את כל המילים, מלקט ואוצר אותן, כאילו מזריק אל תוכו חומר נפץ.

לאחר כמה דקות של שתיקה מצד קיט, נשמעה דפיקה על דלת חדרו. קיט נעמד וסובב את המפתח הקטנטן על מנת להניח לממתינה בחוץ להכנס פנימה. אחת מגבותיו עלתה מעלה כשהבין מי עומדת מולו בפתח הדלת.

"כל השאר עסוקים", אלין נאנחה והזמינה את עצמה פנימה. קיט זז הצידה על מנת לפנות לה מעבר. "איפה התיק שלך?"
היא הביטה סביבה, סורקת את החדר המצוחצח לחלוטין, ייאמר לזכותו של טיי. קיט אמר, "עדיין לא הכנתי אותו".
"חיכית לדקה האחרונה בהחלט?" היא הניחה שתי ידיים חשדניות על מותניה והביטה בהבעת פניו העגומה.
"חיכיתי שבמזל, הכל יתבטל" הוא השיב, והיא צקצקה בלשונה כיודעת טוב יותר מזה כשפתחה לרווחה את ארונו.
"מסיבה של מגנוס ביין? תתבטל? על זה עדיין לא שמעתי" היא אמרה. 
כשהוא לא השיב, היא שמטה כתפיים וסגרה את דלתות העץ של ארונו, מסתובבת לעברו ומתיישבת על קצה מיטתו. "אז, מה קרה לך?".
"אני עומד לאבד מישהו" הוא שילב ידיים והביט הצידה.
היא חייכה בהשמע מילותיו. "ילד, אתה לא עומד לאבד אותו. כמובן, זה יקשה על המצב, אבל אף אחד לא אמר שזה לא מסוגל לעבוד".
כשהוא הרים אליה מבט, נחישות מפתיעה נצצה בעיניה הפעורות. לרגע, הוא חשד שהיא מכירה היטב את מצבו, אבל אז היא החוותה בראשה אל עבר הארון ואמרה לו, "אז, מה אתה אומר שנסיים לארגן את התיק הזה?".

"אני רואה בעיני הקטנה משהו שמתחיל באות.. מם". ליבי הביטה מבעד לחלון ואל תוך הנוף החולף, וזאת אף על פי שישבה במושב האמצעי. במכונית ששת המושבים הזו, טיי וליבי ישבו משני צדדיה במושבים האחוריים כשלצדו של טיי נח קיט המנמנם.
דרו ליכסינה מבט אל עבר טיי, שעיניו קפצו בין קיט לספר שקרא. לאחר מכן, היא  התמתחה במעט עד שהגיעה לאוזנה של ליבי שלצדה.
"מתח מיני?". היא לחשה על מנת שזה שלצידה השני של ליבי לא יוכל לשמוע אותה. כך או כך, מארק, שישב במרכז המושבים הקדמיים, שמע את דבריה וחייך לעצמו. בצדו האחד ישב קירן, ובצדו השני, במושב השמאלי ביותר, נהגה הלן. ג'וליאן ואמה נסעו יחד עם טאבי הקטן על מנת לטפל בו אחרי שסירב להפרד מהם ואילו רק לפרק זמן קצר. כריסטינה התלוותה אל אמה, ואלין נהגה במכוניתה, שהייתה היחידה שהתאימה להם מבחינה מספרית. 

לפתע, קיט התמתח כשעיניו עדיין עצומות. הוא התקווץ חזרה במהירות, אך הפעם, ראשו נשען על כתפו של טיי, שהביט בו לרגע והסמיק, אבל אז נזכר באחיותיו, שהביטו בו, והשתקע חזרה בתוך הספר שהביא יחד איתו.

למשך זמן מה, הכל היה שקט באופן הטוב ביותר. הנוף מלא הצמחייה נעם לצופים בו, ואלו שנאבדו בתוך עיסוק כזה או אחר שמרו על השתיקה. לבסוף, הגבהות, השיחים והעצים העבותים הלכו והתחלפו בבתים רחבים ומועטי קומות. האדמה החומה והגבעתית הפכה לרחובות ארוכים ורחבים, אך שמי הצהריים הצלולים שמעליהם נשארו זהים .