Parfait || L.S

07

עברו שבועות מאז שלואי ראה את הארי בפעם האחרונה, הדבר היחיד שעומד בראשו עכשיו היה הנשיקה ששתיהם חלקו.

הוא ניסה ללכת ולדבר איתו, אבל בכל פעם שהוא עשה הילד הצרפתי פשוט היה מסתלק במהירות בלי מילה. 

לואי היה המום, הוא חשב שהוא זה שיתעלם מהארי כי הוא יודע מה שהם עשו היה ממש לא בסדר - אבל הנה הוא ניסה לדבר איתו. 

לואי נשם בקול רם כשהוא סוגר את הטלפון בידו ומחפש את איש הקשר של הארי, מקליד הודעה שהוא מקווה שהילד יגיב אליה.

הוא מנצח כשהוא מסתכל על השיחה הקודמת שלהם, אבל זה בעיקר רק שהוא שולח הודעה לשלום בלי תשובה בחזרה.

הארי, אתה לא יכול להמשיך להתחמק ממני הוא שלח שהוא שלח, נושך את שפתו התחתונה בזמן שהוא ממתין בתקווה.

בדיוק כמו שציפה, שום דבר. 

אנחה חזקה ממלאת את החדר כשהוא, זורק ברשלנות את הטלפון שלו על מיטתו ונשכב כדי שיוכל להרים את מבטו אל התקרה שמעליו. 

האם עליו פשוט לבוא אליו מחר ולדבר איתו באופן אישי?  לא סביר להניח שהארי יהיה האומץ להימנע ממנו כאשר לואי יהיה ממש מולו. 

החלק המפחיד בכל זה הוא ...שלואי לא הצטער על דבר. 

למרות שהוא ידע שזה לגמרי לא בסדר, הוא פשוט לא יכול היה לגרום לו להתחרט. 

ליאם בגד בו פעמיים, אבל זה לא אומר שהוא האיש הכי טוב כאן - לא, אם כבר, הוא היה ממש אשם כמו ליאם.
כמו כן, כדי להוסיף את הכל עם דובדבן מעל, הוא לא תכנן לספר לחבר שלו על התקלה.

"מה לעזאזל," הוא נאנח לעצמו, ידיים מכסות את פניו בעוד אצבעותיו משפשפות את עפפיו.

הוא מחפש בעיוורון את הטלפון שלו על המיטה ומשמיע קול חזק בגרונו כשהוא מרגיש את המסך החלק.

לואי כמעט זורק את המכשיר כשהוא רואה שהארי קרא את ההודעה אך לא הגיב.

"פאקינג חרא!"  לואי קורא, עייף מהעובדה שהילד הצרפתי החמוד הוא כל כך עקשן.

יש דפיקה קצרה בדלת לפני שהיא נפתחת ומראה את אמו עומדת שם עם זרועות משולבות.  "לואי, האם אתה לא יכול לצעוק בכזאת גסות אחיותיך בחדר הסמוך? אני מעדיפה שלא ילמדו את כל המילים האלה."  היא אומרת לו בשלווה, מבט ריק מונח על פניה כשהיא מביטה בקצרה בחדר בניה.

  "אמא, לוטי ופיזי הם בנות נוער - הם מכירות כמעט כל קללה שיש."  הוא מושך בכתפיו בתגובה, שפתיים מתכווצות מעט כשאמו מתנשפת. 

ג'ו תמיד היה בררנית במילים שהיא ראתה רע.  כמו פעם אחת, היא העמידה את לואי על פסק זמן בגלל שהוא צעק 'שתקו' לכלבים הרועשים של השכנים.