זה היה הארי שעמד שם ונראה כל כך יפה. הוא פשוט החליף לחולצת טריקו לבנה אבל לואי חושב שככה נראים מלאכים.
"היי." הוא סוף סוף נושם אחרי שהתפעל מיופיו, הושיט יד למעלה כדי להחליק את שיערו. הם עומדים שם רק מסתכלים זה על זה, שתי לחייהן הופכות לצבע ורוד מהיום הסוער בבריטניה.(כאילו קר)
"אה, אני יכול ...?" לואי מכוון אל פנים הבית וההבנה פוגעת לפתע בהארי.
"אה! כן, כן, סליחה." הוא מתנצל בלחיים עוד יותר ורודות כשהוא פותח את הדלת רחבה יותר כדי להזמין את לואי להיכנס.
ברגע ששניהם נמצאים בתוך הבית החם והנעים, הארי סוגר את הדלת מאחוריו ועומד בנוקשות, מתבונן בלואי כשידיו שלובות לפניו.
"אז אתה כאן בגלל שחשבת למה אני מתנהג ... מוזר בזמן האחרון, כן?" לואי מהנהן בראשו, "טוב - שב." הוא מסמן לספה והילד כחול העיניים עושה זאת.
לפני שהארי הספיק להמשיך, לואי מרים אצבע ולפתע מזיז את ראשו קדימה כך שהוא מחבר את שפתיו לשפותיו של הארי.
זה מפתיע את שניהם באמת, אבל הם פשוט מניעים את שפתיהם זה מול זה בצורה איטית ונלהבת.
טעם שפתיו של הארי היו דובדבנים ווניל, שהיו עכשיו הטעם האהוב על לואי.
הכל היה עדין ורגוע, ידו של הארי מונחת על עורפו של לואי ואילו לואי מונחת על לחיו הימנית.
הם נסוגים לאחור אחרי מה שנראה כנצח, שפתיהם מעט נפוחות ואדומות.
הארי מכחכח בגרונו ומחייך בביישנות אל הרצפה וגורם לליבו של לואי לדפוק מהר יותר כי לעזאזל הילד הזה היה יפה.
"אז, זוכר כשאנחנו דיברני ואתה אמרת 'אם אני יתחתן עם מישהו, זה אתה?',
הוא מסביר בקולו לאט כואב. גבותיו של לואי מתרפקות על כך והוא מהנהן בראשו, תוהה מה כל כך רע בזה.
"ובכן, אני מעריך את ההצעה אבל אני לא מוכן." כשלואי מבין את מה שהארי אמר, הוא צוחק כל כך חזק שפניו הופכות לאדומות, נותן סטירה על ירכו ונופלת לאחור בספה.
הוא ניסה להפסיק לצחוק ולהסביר להארי שהוא לא מבקש להתחתן איתו, אבל הוא לא יכול כי זה הדבר הכי מצחיק בעולם.
אבל הארי פשוט ישב שם והביט בו מבולבל, זרועותיו שלובות ושפתיים משורבבות.
לואי מנגב את הדמעות מעיניו כשהוא נרגע, "לא ביקשתי שתתחתן איתי, לאב, רק אמרתי שאשמח להתחתן עם מישהו כמוך. לא כרגע, אלא בעתיד." הארי מטה את ראשו הצידה ופיו נפתח, עושה פרצוף שאומר ללואי שהוא מקבל את זה.
הארי מתחיל לצחקק, מה שגורם לנער כחול העיניים לצחקק, ועד מהרה שניהם צוחקים בהיסטריה עד לנקודה בה הם מתגלגלים מהספה אל הרצפה.
"אוי אלוהים, אני מצטער." הארי אומר לבסוף ללא נשימה. לואי מסתכל על הילד שהיה מונח לידו, החיוך מפניו יורד אט אט, ועד מהרה הם פשוט נועצים מבטים זה בזה בפנים ישרות אך לא בכוונות ישירות.
הארי מתקרב אליו, עיניו הירוקות ממוקדות כעת בשפתיים הדקות השייכות ללואי.
פניהם מתקרבות ומתקרבות עד שהם מתנשקים - אך הפעם זה היה מחומם יותר מבעבר.
לואי אחז בחלק האחורי של הירכיים של הארי כדי שהילד הצרפתי ישכב עליו, יניע את ידיו לגבו התחתון כשהוא מתיישב.
הארי מחזיק את עצמו בשתי זרועותיו כי הוא לא רוצה למעוך את לואי, ראשו נוטה שמאלה כדי שלשונו תוכל להחליק בקלות.
עד מהרה, הארי מתחיל להזיז את הירכיים שגורמות לחיכוך למפשעה שלו וגם של לואי, שניהם נאנחים די חזק זה בפה של השני.
"הארי? אני בבית." הנער המתולתל קופץ ישר כשהוא שומע את זה, בעיניים רחבות כשהוא מקושקש לרדת מלואי שהיה בהלם.
הארי מטיח בו מעט ואומר לו לקום, מושיט יד עד לשיער כדי שיחליק את התלתלים שעלולים להיגרר.
ממש כשלואי קם, אן הופיעה בסלון, שתי הידיים מלאות בשקיות מכולת וכוסות מונחות על ראשה.
"אה! היי, לואי." היא מברכת בחיוך. לואי תוחב את ידיו בכיסיו ומנקה את גרונו, "ח - היי, אן," הוא עוצר כשהוא רואה את כל הדברים שעל האישה לסחוב, "הנה, הרשה לי לעזור לך בזה." לפני שאנה תוכל למחות , לואי כבר תופס ממנה שלוש שקיות, הולך למטבח שם הוא מניח שהיא תניח אותן. אן פשוט נשארת בסלון ומביטה בהארי כשהיא רואה שיש לו לחיים סמוקות, צוחקת לעצמה לפני שהיא הולכת אחרי לואי.
לואי מחייך בהיסוס כשרואה את אן והארי נכנסים למטבח, "אז, איך הייתה העבודה?" הוא מקיים שיחה עם אמא של חבר שלו, משפשף את כפות ידיו במכנסי הג'ינס השחורים שלו.
"העבודה הייתה ... די טובה, אני מניחה," היא מחייכת ומוציאה את הדברים מתיקי המכולת שלה, מניחה אותם על דלפק הפלדה, "אה, איך זה היה כאן? מה עשית אתה והארי?", היא שואלת. חיוך קטן על פניה.
לואי מקרטע כשהוא שומע את זה, מנסה נואשות להמציא משהו שיכול להיות אמין.
הוא לא יודע מדוע לוקח לו הרבה זמן, הוא יכול היה פשוט לומר צפינו בטלוויזיה או משהו כזה. "אני צוחקת, אני לא צריכה לדעת מה אתם הילדים עושים." היא מניפה את ידה.
הארי נאנח ומטיח יד בפניו, לואי מצחקק ועוטף זרוע סביב מותניו שגורם לילד להסמיק.
לואי מוציא את הטלפון מכיסו האחורי ובודק את השעה, "אה ... אני צריך ללכת. אני לא רוצה שאמא שלי תרתק איתי." הוא ממלמל בטון עצוב, הארי מפספס ודוחף את פניו אל צווארו של לואי.
"סליחה, בובי, אני אראה אותך מחר." לואי מזיז את ראשו כדי שיוכל לנשק את מצחו של הארי, לשפשף את כתפו פעמיים לפני שהוא מרפה ונפרד מהם.
נ.ק הארי
הארי מתבונן בעוד לואי עוזב את המטבח, צליל הדלת נפתח ונסגר בעקבותיו מעט אחר כך. הוא נאנח ומניח את סנטרו בידו, עיניו ממוקדות בכיסא עץ. מוחו נודד ליום הראשון בו הוא ולואי נפגשו, ונזכר עד כמה היה לחוץ ונרגז.
זה פשוט הצחיק אותו.
הוא זוכר איך הוא לא ידע להגיד 'שירותים' ולכן היה צריך לתפוס את מפשעתו במקום.
המבט על פניו של לואי היה לא מובן.
הוא לא שם לב לאן שקצצה כמה עגבניות ובצל על קרש החיתוך שלה, בזמן שהיא הציצה לעבר הארי בחיוך.
היא ידעה כמה קשה להארי למצוא אנשים טובים, אז הידיע שהתינוק שלה מצא סוף סוף מישהו שדואג לו כמו שהיא דואגת לו, באמת חיממה את לבה.
היא ניקתה את גרונה מה שתפס את תשומת ליבו.
"אתה באמת אוהב אותו, לא?"
"אין לך מושג כמה."
YOU ARE READING
Parfait || L.S
Fanfiction**גמור** "אתה כל כך, אהמ ... פרפה." הארי אומר, מסמיק מעט כשלואי מעיף בו מבט מבולבל. "מה?" שואל לואי, מציץ אל ליאם שמגבות את גבותיו ומביט בהארי. "מושלם ... הבחור הזה קרא לך מושלם, לו." ליאם קובע בחומרה, משלב את זרועותיו ומביט בהארי. "אה," לו...
