זה היה יום אחרי, כל שלושת הנערים ישבו ליד שולחנם לארוחת צהריים.
לואי לקח את האוכל שלו כשפניו מכווצות, מנסה להבין אם הבשר אמיתי או לא.
"אז, לואי ... רוצה לבלות בסוף השבוע הזה? אבל.." ליאם עוצר, ועיניו מהבהבות לעבר הארי שסנטרו נח בכף ידו עם מבט משועמם על פניו.
“רק שנינו.” הוא לא ידע מדוע עליו לשאול זאת מכיוון שאתם יודעים הם זוג.
לואי הרים את מבטו מהצלחת ולחץ את שפתיו זו לזו.
"אה, זאת אומרת, אני קצת מוזמן לכל סוף השבוע ללמד את הארי אנגלית כך שאני לא באמת יודע." הוא מסביר במבוכה ומגרד את עורפו.
הילד בעל העיניים הירוקות מחייך לאזכור שמו, מקבע את הפדורה על ראשו כך שהיא תשב בצורה מושלמת.
הארי תוהה אם לואי התחיל לפתח אליו רגשות.
ליאם היה בשוק מתשובתו של לואי, עיניים פעורות ושפתיים נפרדו בחוסר אמון.
״אתה לא חושב שתוכל לפחות לבטל איתו יום אחד בשביל לבלות עם החבר שלך? ״ ליאם אמר שם לב שקולו נשמע בשוק קל, נראה גם לואי שם לב.
פניו של ליאם החלו להפוך לאדומות ממבוכה ומכעס, אגרופיו קפוצים ורועדים.
"טוב. ליאם אתה יודע עד כמה הארי כאן צריך ללמוד שהוא יתחיל להיות יותר חברתי. אני לא חושב שהוא יכול לעשות את זה אם הוא יודע רק את הדברים הפשוטים של השפה שלנו. אתה לא מסכים?" ראש לצד עם גבות מכווצות זו בזו.
הוא מסובב את ראשו לרגע כשהוא שומע את הארי מצחקק, רואה את הילד הצרפתי משחק עם תלתליו הקטנים כך שהוא מכסה את פניו.
הילד חום העיניים משמיע צחוק מבולבל, מלא בזלזול.
הוא מנופף ביד לעבר הארי לפני שהוא יורק את המילים, "אבל ... הארי לא זקוק ליותר תשומת לב מכיוון שהשמש זורחת לו מהתחת."
לואי מתנשף , הפה שלו נפתח ונסגר. כמו דג מחוץ למים .
"מה אתה מנסה לומר, ליאם? אתה יודע, אני אפילו לא יודע למה חזרתי אליך אחרי כל כך הרבה פעמים שבגדת בי," הוא עוצר בפתאומיות לנשום נשימה חדה, הקול נעשה רגוע יותר כמו הוא עוצם את עיניו, "אני מצטער, ליאם, אבל לפני שאתה בכלל נפרד ממני... אני נפרד ממך." המילים האלה נורו בקול רם לליאם בפנים.
הארי הסתכל כעת בין שניהם עם פחד בעיניו, תוהה על מה לעזאזל הם דיברו. (צעקו-ה.מ)
כל הקפיטריה שתקה, הצלילים הנשמעים היחידים היו הלחישות הרמות שהתלמידים השמיעו עליהם.
“אתה לא יכול לעזאזל להיפרד ממני - אתה אוהב אותי, לואי!” צועק ליאם, מטיח את אגרופיו על השולחן משמיע קול הד חזק בכל הקפיטריה ומפחיד את כולם.
"תראה, ידעת שלא נחזיק מעמד, נכון? בגלל זה בגדת בי עם כל כך הרבה אנשים אחרים, כי ידעת שאנחנו הולכים להיפרד בקרוב ואין טעם להיות נאמן. ובכן תנחש? אני כבר התחברתי עליך. "הוא לוחש בחוזקה את החלק האחרון, מביט אחרון בליאם לפני שהוא מסתער מחדר האוכל.
הוא לא האמין למה שעשה.
לואי נכנס לשירותים הפנויים ופנה לעבר הכיור, הדליק אותו והתיז מעט מים קרים על פניו כדי להרגיע את עצמו.
ידיו החזיקו בחוזקה את שולי הכיור וגרמו לפרקי אצבעותיו להבהיר.
הוא עמד שם זמן מה, מים מטפטפים על הרצפה והחדר מתמלא בקולות נשימה כבדים מאוד.
הוא לא ידע למה הוא לא בוכה.
לואי חשב שהפרידה שלהם תשפיע עליו יותר.
הדלתות החורקות דוחקות אותו ממחשבותיו, והוא מרים את עיניו לראות את הארי צועד אליו בזהירות עם מבט בלתי קריא על פניו.
"בונז'ור." לואי אומר ברכות לילד וגורם להארי להשמיע צחוק עוצר נשימה.
שקט לרגע, הילד ירוק העיניים עומד ליד לואי וראשו כלפי מטה.
לואי לקח את הזמן הזה להסתכל על הארי, ועל יציבו הביישנית.
לפתע, הארי הסתכל למעלה, עיניהם הבהירות פוגשות זו את זו ונשימתו של לואי הולכת לאיבוד איפשהו.
תשומת ליבו ממשיכה להתרכז בשפתיים השמנמנות שלפניו, רק רוצה להישען קדימה ולנשוך אותם עד שהם יהיו אדומות.
נראה שהארי שם לב גם למה שהוא רוצה, ולכן הוא מחליט לעלות מדרגה ולעשות זאת בעצמו לפני שהם יישארו בשירותים במשך שעות מחכים שמישהו יעשה זאת.
שפתיהם מתחברות ברגע אחד, וזרועותיו של לואי עוטפות את מותניו של הארי באופן לא מודע כדי לקרב אותו עוד יותר.
החזה שלהם נלחץ זה בזה ככל שהנשיקה מתחממת יותר, הארי משחרר יבבות קטנות ומעביר את ידו בשיערו של הילד השני.
לואי אוחז בבטנו של הילד המתולתל ומרים אותו כדי ללחוץ אותו על הקיר, לשונו חוקרת את הפה של הארי.
הארי מיילל על כך, משליך את ראשו לאחור אל הקיר כדי להסדיר את נשימתו - אבל לואי לוקח את הזמן כדי למצוץ עקיצות אהבה קטנות על עורו החלק של הארי.
הוא נסוג לאחור אחרי זמן מה של נשיכות, מתפעל מהחבורות הכהות שהוא עשה.
הארי מסתכל על פניו במראה רואה את הכתמים הכהים הממלאים את צווארו.
"לואי ..." הוא לוחש ומושך את תשומת ליבו של הנער.
“כן, לאב?” שואל לואי בעודו מניח את הארי בעדינות, מחייך חיוך כל כך גדול שיש קמטים בעיניו.
הוא כבר שכח את אירוע עם ליאם שקרה רק לפני כמה דקות. הארי נושך את שפתו התחתונה ומסתובב סביב לואי ולעבר המראה הגדולה שיש בשירותים, נרתע כשהוא מניח את כרית אצבעו על חבורותיו.
"זה נקרא נשיכות אהבה."
נשימתו של הארי נלכדת בגרונו והוא מסתובב מול לואי, לחייו של הארי הסמיקו והפכו לצבע ורוד בהיר כשהוא חיפש בסקרנות את פניו של לואי רגשותיו בולטים.
הארי אמר משהו כל כך שקט שלואי צריך לבקש ממנו לחזור על דבריו.
הארי נאנח וחזר על דבריו. "אתה אוהב אותי?"
לואי מעד לאחור כאשר מוחו מעבד את דבריו של הארי, יש לו דחף לצחוק מכיוון שהארי לא הבין אותו אבל במקום זאת הוא אומר,
"עוד לא."
YOU ARE READING
Parfait || L.S
Fanfiction**גמור** "אתה כל כך, אהמ ... פרפה." הארי אומר, מסמיק מעט כשלואי מעיף בו מבט מבולבל. "מה?" שואל לואי, מציץ אל ליאם שמגבות את גבותיו ומביט בהארי. "מושלם ... הבחור הזה קרא לך מושלם, לו." ליאם קובע בחומרה, משלב את זרועותיו ומביט בהארי. "אה," לו...
