.Obsession//L.S

פרק 7

נ.מ. ליאם:

"הארי?"

שאלתי הוא ניסה לומר משהו אבל כל מה שיצא היו קולות מוזרים בגלל הבד שהיה לו על הפה הלכתי אליו מוריד לו את הבד מהפה "ליאם מה אתה עושה פה?" הוא שאל "באתי לבקר את לואי אבל מה אתה עושה פה? ולמה לעזאזל אתה קשור למיטה?" שאלתי "לואי הוא חטף אותי מלפני חודשיים בערך ומאז אני תקוע כאן בבקשה תשחרר אותי מכאן האזיקים האלה מכאיבים לי ובא לי לחזור הביתה" הוא אמר וזה היה נשמע כאילו הוא עומד לבכות "אוקיי אתה יודע אולי איפה המפתחות של האזיקים?" "ניראה לי שראיתי אותו שם אותם במגירה שבשידה כאן" הוא אמר וסימן לי עם הראש לכיוון השידה שנמצאת ליד המיטה הלכתי לשם מוציא את המפתחות וחוזר לאיפה שהארי נמצא פותח את האזיקים הוא קם וחיבק אותי ואני החזרתי את החיבוק "תודה תודה תודה" הוא המשיך לומר את זה עד שהתנתקנו מהחיבוק "קדימה בוא אני יעזור לך לצאת מפה" אמרתי ושנינו התחלנו לעלות למעלה התפללתי שהם יהיו עסוקים מספיק במשחק כדי שהם לא יראו אותנו הגענו לממול הדלת הראשית ואז שמעתי את זה "ליאם!" לואי צעק הסתובבתי וראיתי אותו עומד ומאחוריו נייל וזאין נעמדתי ממול הארי "הארי תברח" אמרתי בלחישה וראיתי את שלושתם מתקדמים אלינו הארי רץ לדלת פותח אותה ובורח "הארי תחזור הנה עכשיו!" לואי צעק והתחיל לרוץ לדלת חסמתי לו את הדרך "ליאם תזוז לי מהדרך, עכשיו!" לואי אמר כעס ברור בקול שלו "לואי אתה משוגע אתה לא יכול לחטוף מישהו ולקחת אותו מהחיים שלו" אמרתי "אני שמעתי את המשפט הזה יותר מדי בזמן האחרון וזה מתחיל לעלות לי על העצבים" הוא אמר וזאין ונייל תפסו אותי והפילו אותי לרצפה עם זאין מחזיק לי את הידיים צמודות לרצפה בזמן שנייל הלך לאנשיהו "זאין תשחרר אותי עכשיו! איך אתה נותן לו לעשות את זה אתה לא רואה כמה זה לא בסדר" אמרתי מנסה לצאת מהאחיזה שלו "ליאם מספיק אתה לא מבין שאתה רק מחמיר את המצב אל תדאג עוד מעט זה יגמר" הוא אמר ואני פחדתי שהם יהרגו אותי אחרי כמה שניות נייל חזר עם פיסת בד ביד שלו וישר ידעתי למה זה משמש המשכתי לנסות לצאת מהאחיזה של זאין אבל זה לא הזיז לו נייל הגיע והצמיד את הפיסת בד לפה שלי לאט לאט הכל נהיה מטושטש והדבר האחרון שראיתי זה את לואי סוחב את הארי חזרה לתוך הבית ואז הכל נהיה שחור.

נ.מ. הארי:

יצאתי מהדלת והתחלתי לרוץ כמו מטורף כבר הגעתי לשער שמתי עליו את היד והרגשתי שוק חשמלי ועפתי לרצפה ולא הצלחתי לזוז ואז ראיתי את לואי נעמד מעליי "באמת חשבת שאני לא יגן גם על השער במיוחד שיש לנו אורחים" הוא אמר והרים אותי ניסיתי לדבר לצעוק לברוח ממנו אבל לא הצלחתי להזיז שום חלק בגוף שלי התחלתי לבכות מייאוש אני אפילו לא יכול לקרות לזה לבכות הדמעות פשוט זרמו לי על הפרצוף אבל עדיין לא הצלחתי להוציא שום צליל "ששש ששש לא צריך לבכות זה עוד מעט יפסיק עוד מעט נהיה רק שנינו ואתה תהיה מוגן ואף אחד לא יפגע בך יותר" הוא אמר מה שגרם לי לבכות אפילו יותר. הוא נכנס חזרה לבית וראיתי את ליאם על הרצפה ואת זאין מעליו ואת נייל מחזיק לו משהו על הפה לואי התחיל ללכת למעלה וכל כך שמחתי שהוא לא מחזיר אותי לחדר הלבן הזה "החדר שהיית בו יהיה עסוק אז אתה חוזר לרצועה" כל השמחה הקטנה שהרגשתי עפה מהחלון כאילו לא הייתה הוא השכיב אותי על המיטה מחבר את הרצועה לקולר ניסיתי לזוז לצרוח לגרום לו להפסיק אבל לא הצלחתי לעשות שום דבר הוא נשכב לידי ומשך אותי ככה שהראש שלי היה על החזה שלו פשוט עצמתי את העיניים שלי ונרדמתי רוצה לשכוח מהכל.