.Obsession//L.S

פרק 10

נ.מ. הארי:

כשהגענו למטה ראיתי את ליאם וזאין יושבים על הספה הידיים של ליאם היו אזוקות והוא הסתכל לרצפה לואי הניח אותי והתיישב על הספה כשבאתי להתיישב לידו על הספה הוא תפס את הרצועה ומשך אותה אחורה "על הברכיים שלך ליד הרגליים שלי שלא תעז להסתכל למעלה מובן?" הוא אמר באוזן שלי "כ-כ-כן" אמרתי מתיישב על הרצפה, הסתכלתי למעלה והמבטים שלי ושל ליאם נפגשו ונשארנו ככה עד שלואי דחף לי את הראש כדי שאני אסתכל לרצפה "אז הארי פה סוף סוף החליט להפסיק לשקר ואמר את האמת וחשבתי אולי לעשות איחוד ולומר לכם מה עומד לקרות לשניכם, מה אתה אומר זאין?" לוואי אמר "אני חושב שזה רעיון מצוין" זאין אמר "אז ככה בגלל שהבנתי שהסיבה היחידה שנפרדתם הייתה כי הייתם חייבים ואתם לא שונאים אחד את השני החלטתי ש..." הוא עצר "אתם יודעים מה אני אתן לכם לנחש הארי אתה ראשון מה אתה חושב שאני יעשה?" 

"אתה עומד לתת לנו לראות אחד את השני רק מתי שאתם בחדר" אמרתי מקווה שזה מה שיקרה "ליאם?" "רגע אב-" הרגשתי כאב חד באזור של הקולר מה שקטע אותי וגרם לי להיחנק מעט  וגם להסתכל למעלה ראיתי את ליאם מנסה לקום אבל זאין תפס אותו ומשך אותו חזרה לספה "ליאם יש לך ניחוש?" לואי אמר כאילו לא קרה כלום בזמן שדחף לי את הראש עוד פעם כדי שאני אחזור להסתכל לרצפה "אתה לא תיתן לנו לראות אחד את השני" "דינג דינג דינג" לואי צעק סובבתי אליו את הראש ועושה את הדבר היחידי שיוכל לעזור לי עכשיו "לא לואי בבקשה לא אל תעשה את זה" התחננתי לא רוצה להישאר לבד עם לואי שוב "הארי תיהיה בשקט" לואי אמר בטון שהפחיד אותי הסתובבתי וחזרתי להסתכל לרצפה ומנסה להיות הכי קטן שאני יכול "זאין תיקח את ליאם איתך ואל. תיתן לו. לברוח. מובן?" לואי אמר "כן" זאין אמר אחרי כמה שניות ראיתי את הרגליים שלהם עוברות בקו ראיה שלי אז קמתי וחיבקתי את ליאם הוא חיבק אותי חזרה חזק לואי משך אותי וזאין את ליאם הוא המשיך למשוך אותו עד שהם היו מחוץ לבית ולואי משך אותי למרתף "לא לואי! תשחרר אותי!! בבקשה לואי אל תעשה את זה!!! ליאם!!!!!" צעקתי הכי חזק שאני יכול מנסה להשתחרר מהאחיזה של לואי אבל הוא לא עצר. הוא המשיך ללכת עד שהגענו לחדר הארור הזה הוא משך אותי למיטה קושר את הרגליים שלי לשתי קצוות ואת הידיים שלי לקצוות האחרים ואת הרצועה למיטה ככה שלא יכולתי להרים את הראש או להזיז כל חלק בגוף שלי יותר מדי הוא שם לי בד מסביב לפה ככה שגם לא יכולתי לדבר יותר מדי "אתה תישאר פה עד שאני יחשוב שלמדת את העונש שלך" לואי צעק.

נ.מ. ליאם:       

זאין משך אותי מהארי ניסיתי להשתחרר ולחזור אליו אבל ללא הרבה הצלחה "ליאם תפסיק עכשיו" זאין אמר לי באוזן ותפס לי את היד יותר חזק "ליאם!!1" שמעתי את הארי צועק באתי לצעוק לו בחזרה אבל זאין הקדים אותי ושם את היד שלו על הפה שלי הוא המשיך למשוך אותי עד שהגענו לרכב והוא דחף אותי לבפנים וסגר את הדלת הוא נכנס למכונית מהצד של הנהג פתחתי את הדלת בא לצאת אבל הוא תפס לי את היד מושך אותי בחזרה פנימה וסוגר את הדלת של הרכב ונועל אותה "שלא תחשוב אפילו על לעשות את זה שוב מובן?" הוא שאל ולא עניתי "שאלתי. האם. זה. מובן?" "כ-כן" עניתי "תנסה לישון יש לנו נסיעה ארוכה" הוא אמר מה שגרם לי קצת להתבלבל כי הבית שלנו זו נסיעה של עשרים דקות "ז-זו לא נסיעה של עשרים דקות?" שאלתי מקווה שהוא יענה תשובה נורמאלית "אנחנו לא חוזרים הביתה אנחנו הולכים לבית שלואי קנה מלפני כמה שנים" הוא ענה "איפה הבית הזה?" "זה משהו שאתה הדרך" אמרתי "אל תדאג".

אחרי עשר דקות של נסיעה סוף סוף יצאנו מהיער שהבית של לואי נמצא בו או יותר נכון הכלא של לואי נמצא בו וזאין עצר את המכונית על השוליים של הכביש "למה עצרת?" שאלתי הוא הסתובב עליי ככה שאנחנו פנים אל פנים "אני נתתי לך מספיק זמן להירדם לבד ובגלל שאני רואה שאתה לא מנסה אפילו אני יעזור לך" הוא אמר והצמיד לי בד לפה ולאף ניסיתי להילחם בו כמה שיותר אבל ללא הצלחה העיניים שלי התחילו להרגיש עייפות וכל ככך רציתי רק לעצום אותם אבל המשכתי עד שלבסוף איבדתי את ההכרה והדבר האחרון ששמעתי היה את זאין "לילה טוב".