פרק 18

609 43 41
                                    

נ.מ. לואי:

אחרי כמה דקות של שקט הבנתי שהוא לא מתחנן לענות "תזכור הייתה לך בחירה" אמרתי מנתק את החגורה מהקולר ומושך אותו מהזרוע אל מוחץ לדלת למטה במדרגות עד למרתף, נכנסנו לחדר הלבן ורק אז הוא התחיל להילחם בי, אבל שנינו ידענו שאין לו סיכוי אני מקווה שהוא כבר יודע את זה, הוא איתי הרבה זמן והוא עדיין לא ניצח אותי פיזית אז למה שהוא ינצח עכשיו. אזקתי את הידיים שלו לשתי קצוות ואת הגליים שלו לקצוות האחרים אחרי שהוא כולו היה אזוק ומוכן הלכתי לקחת את כל מה שאני צריך.

(ה.כ.-אני מדלגת על החלק הזה כי אני לא מבינה בזה כלום ואני רק יודעת שזה קיים פשוט תדעו שלהארי עכשיו יש סוג של צינור שמחובר לו ליד)

אחרי שעשיתי את זה שמתי לו בד על הפה והעיניים ועזבתי נועל את הדלת מאחורי, עליתי לסלון ושמתי את מה שהמצלמה שנמצאת בחדר הלבן מצלמת בטלוויזיה יושב ופשוט הסתכלתי עליו מעריך את היופי שלו.

נ.מ. הארי:

שמעתי את הדלת נסגרת ואת המנעול מסתובב נשארתי בחושך בשקט עם המחשבות של עצמי שבינתיים רק מקללות את לואי אם כל מילת קללה שאני בכל שפה שאני יודע.

היד של כל כך כואבת, אני שונא אותו למה הוא לא יכל להניח לי פשוט למה הוא היה חייב לקחת אותי.

באמת שאני לא יודע כמה זמן אני כבר קשור למיטה הזאת אבל הגרון שלי יבש הדבר היחידי שאני מודה לו זה זה שאני לא רעב והראש שלי לא כואב. שמעתי את המנעול מסתובב והדלת נפתחה הרגשתי את המיטה זזה טיפה התחלתי לנסות להתרחק ממנו כמה שאני יכול מה שלא היה הרבה בגלל האזיקים כנראה שהוא לא אהב את מה שאני עושה יותר מדי כי הוא התחיל ללחוץ את המחט יותר עמוק לעור שלי צרחתי מנסה לגרום לו להפסיק, "לפי זה שאתה עדיין יכול לצרוח ועדיין מנסה להתרחק ממני אני מנחש שאתה צריך להישאר פה עוד כמה ימים" לא לא לא אני מרגיש שאם אני יישאר פה אפילו עוד שעה אני אשתגע אני לא רוצה למות בגלל שעמום שאפילו שני בטוח שהוא לא ייתן לי לעשות אפילו את זה אבל עדיין. "לא לא לואי בבקשה אני מרגיש כאילו אני עומד להשתגע" אמרתי אבל זה רק יצא כמלא רעשים לא מובנים "ששש אהבה רק עוד כמה ימים ואז תהיה הבובה המושלמת שלי בדיוק מה שאני רוצה שתהיה" הוא אמר בזמן שהעביר את ידו בשיער שלי פותח את הקשרים שנוצרו תוך כדי הזמן.

"גם אם זה אומר שאני יצטרך לשבור אותך כמה פעמים" הוא המשיך היו כמה רגעים של שקט עד שהוא קם יוצא ונועל את הדלת.

הרגשתי את הדמעות ממלאות את שדה הראיה שי ורק רוצות לצאת ונתתי להן לכולן לצאת את כל הרגשות ששמרתי בפנים, הכל פשוט נפל עליי כמו לבנה ולא היה אף אחד שיכל לנחם אותי או להגן עליי, המשכתי לבכות במשך שעות עד שלבסוף התשתי את עצמי כל כך שפשוט נרדמתי או התעלפתי לא בטוח.

.Obsession//L.SWhere stories live. Discover now