המטרה של גבריאלה

שנת 189 ללידה השנייה

יום 231

◇

הקבוצה כולה צעדה בסנכרון מושלם, רקיעות נעליהם על הקרקע משתלבות זו בזו. תנועותיהם היו זהות, כמו מלבושם השחור הצמוד ומבנה גופם החזק אך זריז. הבעותיהם קפואות כולן, עיניהם החודרות קבועות מלפנים אך ערות לכל פרט.

מגנים, כך הם נקראו. שומרים. אומנו מלידה להבחין בכל תזוזה קטנה בסביבתם, לתפוס ולעצור כל אדם עוין. להגן על שליטי הממלכה ועל אזרחיה.

הדלתות לפניהם נפתחו והם יצאו מאפלת המסדרון אל השדרה. השמיים הלבנים של הבוקר קידמו את פניהם מעל הבניינים הגבוהים שהקיפו אותם. הרחובות היו ריקים ושקטים, מלבד קולן של הרחפות החותכות את האוויר, גבוה מעליהם.

גבריאלה סרקה את האיזור, למרות שידעה שלא תמצא שום דבר יוצא דופן. דעתה לא הייתה מוסחת, אבל הרגשה זרה, חדשה, ערבלה את בטנה.

היום היא מתחילה את משימתה.

שאר המגנים, לא מודעים לאחת יוצאת הדופן ביניהם, החלו להתפזר. כל אחד צועד בנחישות במסלול המוגדר לו מראש, מוכן לסקור כל פירור אבק ולקפוץ לפעולה במקרה הצורך.

גבריאלה, בניגוד אליהם, נעצרה במקומה. היא הרימה את זרועה השמאלית ולחצה על המכשיר השחור שהקיף את אמתה הימנית. צג תכול הופיע מעל זרועה, מציג בפניה את פרטי המטרה.

ג'וליאט פלא, היה כתוב בבירור, מעל תמונה של נערה שחורת שיער. גבריאלה דפדפה בין העמודות: מפרטים יבשים - בכורה לתאום ואחות קטנה, עד מסקנות מעמיקות מטובי חוקרי ההתנהגות - קלה להשפעה אחרי שמשיגים את אמונה, ואפילו העדפותיה האישיות - שילובי בגדים מגוונים, עם חיבה עזה לסגול.

גבריאלה נשמה עמוק. זו ההזדמנות שלה להוכיח את עצמה.

בתנועה חדה, גבריאלה כיבתה את הצג והחלה לצעוד במרץ. עיניה האפורות בערו בנחישות.

קרוליין עוד תתגאה בה.

◇