המטרה של גבריאלה

פרק עשירי ◇ שבוע אחד

שנת 189 ללידה השניה

יום 256

◇

היום השישי הגיע. יום חדש, נקי, שהכריז על חציית אמצע השבוע וגרם לכל מה שהתרחש עד כה להרגיש כמו המצאה ודמיון.

כי ג'סטין לא נמצא בבית כדי לאמת או לשלול את מה שחשף אמש. ואוסקר, כמובן, שרק בעודו מגיש להם את ארוחת הבוקר, מחויך ועליז. ליאן ואלנה לא ידעו על דבר מהמתרחש. וג'וליאט נותרה לשבת שם, מועקה ממלאת אותה מקצות אצבעותיה על לשורשי השיער - לשבת ולשתוק.

לפתע הרימה את ראשה כשזיהתה את שמה.

אלנה חייכה אליה. "ג'וליטי, מתי את חושבת שיגיע אלייך בוחן?"

ג'וליאט נשמה וניסתה לחייך בחזרה. "אני לא יודעת, אמי. אני מקווה שבקרוב." זה היה שקר מוחלט. עם כל הסערות שפקדו אותה בימים האחרונים, היא הייתה בספק שתצליח לתפקד כמו שצריך בחנות.

"הוא חייב לאשר אותך!" ליאן פערה עיניים גדולות. זו הייתה הפעם הראשונה בכל הארוחה שדיברה על משהו שלא התמקד בעצמה. "מה יקרה אם... אם תיכשלי?"

"אפשר לבקש בוחן שני רק אחרי מאה חמישים ימים נוספים של התמחות," אוסקר נידב. "אבל יש לך מספיק זמן לכמה ניסיונות, לא?" ידו נשלחה וצבטה את אפה. ג'וליאט גירשה אותה במהירות, אם כי שמחה על ההצקה. עד אותו רגע הוא בקושי התייחס אליה ישירות.

"כן," הסכימה. "אבל ברגע שנכשלים בבחינה, זה נרשם. ואם מבקשים בוחן שלישי - הפעם זה שלוש מאות ימים."

"אני בטוחה שתעברי בנסיון הראשון, יפתי," אלנה הניחה יד מנחמת על ידה.

"תודה, אם." אבל ג'וליאט לא הסכימה איתה. היא זכרה מאתמול את דבריה של בטי, את האכזבה המובלעת בפניה, וידעה שכך יהיה גם היום.

מאוחר יותר, אחרי שהצלחות וספלי התה התרוקנו, ג'וליאט נפרדה ממשפחתה ויצאה מהבית. בקרוב ליאן תעלה לחדר הלימוד, ואוסקר יעזור לה, או שייצא להסתובב - בין אם זה אומר לעזור למשפחות, לנקות את הראש או לדבר עם ריינה. אלנה, כמובן, תישאר בסלון או תטפל בפרחיה. היא לא עשתה הרבה מעבר לכך.

"הנה את. כבר חשבתי שיצאת מוקדם היום," הקול תפס את ג'וליאט במפתיע, מקפיץ אותה מתוך עורה. זו הייתה קלרה, שנשענה על קיר ביתה וכעת התקרבה אליה בצעדים חדים. ג'וליאט הכינה את עצמה לקרב.

"נו, למה את מחכה? את זו שתמיד מתלוננת שנאחר."

הא?

קלרה עמדה כמה צעדים לפניה על אנך אחת עשרה, מפנה את ראשה לאחור ומביטה בה בגבה מורמת. ממתינה שתעקוב אחריה, לעבר השדרה. אבל...

ג'וליאט הצטרפה אליה, והן פסעו יחדיו. השמיים היו לבנים מעליהן, וקול הצעדים הדהד סביבן, מופק מרגליים רבות נוספות.