המטרה של גבריאלה

פרק שלושה עשר ◇ גינון

שנת 189 ללידה השניה

יום 256

◇

ג'וליאט חזרה הביתה.

ההוכחה שקיבלה היום רק הפכה את הכל לגרוע יותר. היא לא רצתה לחשוב על כך. במקום, מיקדה את ראשה באירועי היום-יום ועצרה את מוחה מלקפץ בכיאותיות. זה היה אימון טוב לקראת המשמרת שלה למחרת. היא לא רצתה לפשל שוב.

היא נתנה למחשבות האיטיות, הפשוטות, להעסיק את מוחה. הן לא הטרידו אותה יותר מדי, ונתנו לה אפשרות להתמקד בהליכה.

אוסקר בוודאי מכין עכשיו ארוחת ערב.

היא צריכה לעצב עוד שמלה.

קלרה שוב לא תדבר איתה.

אולי יש אפשרות לשלב את הכובע החדש שלה גם בתלבושת של מחר.

כשפתחה את דלת הכניסה, שלוש זוגות עיניים ננעצו בה.

"איפה היית, ג'וליטי?" אלנה הביטה בה בהפתעה. "לא אופייני לך לחזור בשעה כזאת. ועוד לשכוח את לינ - "

"לי לא אכפת," ליאן חשפה את שיניה בחיוך. "אני ילדה גדולה. יכולה לחזור לבד."

"עזרתי - לבטי," גמגמה ג'וליאט. "עבדתי איתה - עד מאוחר." מבטים תמהים בהו בה.

"טוב," אמרה אלנה לבסוף, "הגיוני. את צריכה לעבוד טוב-טוב והרבה בזמן הזה, שלא תחלידי לקראת הבוחן."

קולה של ג'וליאט נשמע חלול כשהשיבה, "כן, בדיוק."

"רק בפעם הבאה תודיעי," הוסיפה אם הבית.

"כן. אני מתנצלת."

אוסקר לא הוציא מילה עד כה, אך לפתע תפס בכתפיה וגרר אותה איתו למטבח. נסתרים מעיני הבנות, ג'וליאט התנתקה ממנו ושלחה אליו מבט חמוץ.

"מה אתה רוצה?"

"ג'וליאט, אני מסיים בקרוב." הוא הצביע על המטבח, על שלל הכלים השונים מלאים בכל טוב בתהליכי הכנה. "איפה היית?" רק יצאו המילים מפיו והוא כבר המשיך, לא ממתין לתשובה. "ריינה מחכה לך. הייתן אמורות להיפגש שוב!"

לבה זינק לגרונה ואז צנח לרצפה. "אוי, לא."

"יש לך קצת זמן אם תצאי עכשיו. אבל תחזרי לאכול איתנו, בסדר? זה קצת חשוד אם תאכלי אצלם יומיים ברצף. ואני לא אבוא איתך, אני צריך לסיים לבשל."

ג'וליאט הנהנה, ואז שאלה עלתה בה. "מה יש לך לעשות, בעצם? המטבח עושה את כל העבודה בשבילך, לא?"

אוסקר נאנח. "מתרכזת בעיקר, הא?" הוא סובב אותה במהירות מסחררת ודחף אותה חזרה אל הסלון. "כובע נחמד," לחש לה. "בהצלחה."

"לאן עכשיו, ג'וליטי?" אלנה הביטה בשניהם בפליאה.

"חסרים כמה מצרכים," אוסקר אלתר. "ג'וליאט הולכת להביא מבית חן."