פרק עשרים ושניים ◇ ההזמנה

19 2 0
                                    

שנת 189 ללידה השניה

יום 259

רק אז, בעודה צופה בדמעות היוצרות שבילים בלחיי אחותה הקטנה, ג'וליאט הבינה כמה מעט זמן השקיעה בה לאחרונה.

אלו שנים כה קריטיות בחייה. הצצות ראשונות אל סוף הילדות. ולג'וליאט לא היה מושג... על כלום. מי היו חבריה הקרובים של ליאן? כיצד התנהגה איתם, לעומת עם המשפחה? מה עניין אותה?

היא לא ידעה שליאן מפחדת כל כך מהדבר הזה - מהעתיד. מלבחור. מחוסר הידיעה.

"זה בסדר," ג'וליאט אמרה בשקט. היא נפרדה מהכיסא ורכנה מול ליאן, מחבקת אותה.

"א - אני לא יודעת מ - מה אני אהיה," ליאן יבבה לתוך כתפה. מהר מידי, ג'וליאט הרגישה רטיבות מבעד לבגדיה. "מה אם אני לעולם לא אדע?"

"ליני, יש לך עוד זמן," ג'וליאט לחשה והידקה את ראשה אליה. "הממלכה לא מותירה אותך לבד בין כל האפשרויות. הלימודים שלך בקרוב יכללו ידע בסיסי על רוב העבודות, ובמרכז החינוך יעזרו לכם כל כך, כל כך הרבה! בסוף את תגלי, וזה לא יהיה מאוחר מידי."

"א - אבל," משיכה באף. "אני לא טובה בכלום."

"מה פתאום! את טובה בהמון דברים... את טובה בלימודים, יש לך המון חברים ואת אחות פשוט נפלאה."

ליאן צחקה קצת. "אבל אלה לא מקצועות."

"זה לא נכון," ג'וליאט ציינה, שמחה שליאן נותנת לה עם מה לעבוד. "בשביל שיהיו לימודים, צריך אנשים שיבחנו את העבודות והמבחנים שהילדים מגישים. צריך אנשים שיכתבו את החומר."

ליאן הנידה בראשה. "זה נשמע משעמם."

"את תמיד יכולה להיות מדריכה במרכז החינוך," ג'וליאט המשיכה. "להיות עם ילדים ועם מדריכים אחרים, בני גילך. את חברותית כל כך."

אפה התמלא קמטים כשעיקמה את פיה. "אני לא רוצה להישאר שם לנצח."

"את יכולה להיות הורה מטפלת. להיות עם הילדים, לעזור להם בלימודים." אבל ג'וליאט צפתה את הנדת הראש עוד לפני שהגיעה. היא בעצמה פסלה קודם את המקצוע הזה בשבילה.

"זה מרגיש כאילו יש המון עבודות," ליאן אמרה, "מלא אפשרויות, אבל שלעולם לא אדע את כולן, ולא אוכל לבחור."

ג'וליאט חזרה לכיסאה והזיזה אותו מעט כך שישבו זו מול זו. ליאן הרימה את רגליה אל חזה, יושבת בצורה לא מנומסת, אבל ג'וליאט לא העירה לה. "אני לא ידעתי מה אני רוצה להיות עד שהייתי בת שלוש עשרה," היא סיפרה, קולה עדין.

ליאן משכה באפה. "אבל את תמיד התעסקת בבגדים."

"אבל לא רציתי להיות מעצבת, ולא ידעתי שיש עוד אפשרויות, או שלא לקחתי אותן ברצינות. את יודעת מה גרם לי להחליט?"

המטרה של גבריאלהWhere stories live. Discover now