המטרה של גבריאלה

פרק שביעי ◇ מלחמה

שנת 189 ללידה השניה

יום 254

◇

ההליכה הביתה עברה כהרף עין. רגע אחד נופפה לגבריאלה במרכז השדרה, ורגע לאחר מכן כבר ניצבה מול דלת ביתה.

כשהסכימה שתדבר עם ריינה, הייתה בטוחה במעשה. כעת חשש השתלט על חושיה והיא לא ידעה מה לעשות. היא העדיפה שכל היום הזה לא היה מתרחש כלל.

ג'וליאט נכנסה לביתה. רק כשראתה את פניה של אלנה זורחות לעברה ממקומה הקבוע על הספה, נזכרה שזו השעה לאסוף את ליאן ממרכז החינוך. וזו האחריות שלה. והיא הרגע עשתה את כל הדרך הביתה.

"ג'וליטי, יקרה!" אלנה קראה לעברה. "איך היה יומך?"

"טוב," השיבה ג'וליאט בהיסוס. היא הביטה סביב - הקומה הייתה ריקה מלבד שתיהן. אוסקר לא נראה בשום מקום, וג'סטין חזר לעצמו ולא הראה את פניו בשעות מוקדמות כאלה. נראה שהיא תצטרך לעשות את כל הדרך חזרה.

"הייתה פרסומת בצג לחנות מסוימת, או, ג'וליטי, איך היא הזכירה לי אותך - "

"אני צריכה לקחת את ליאן ממרכז החינוך," ג'וליאט קטעה אותה, ומיד הרגישה אשמה.

אלנה מצמצה לעברה בעיניים כחולות, בהירות. "אבל הרגע הגעת."

"כן, אבל שכחתי לקחת את ליאן..." ג'וליאט נאנחה בינה לבין עצמה, ואז פנתה חזרה לדלת.

"ובכן, אל תתני לי לעכב אותך," אלנה אמרה בטון העליז שלה. "אספר לך כשתחזרי."

פתאום עברה בראשה מחשבה.

אלנה פלא ; 1:41/11-42/11:4 ; הורה מטפלת 1:41/11-42/11:4

המילים הזוהרות בכחול כמו נצרבו בעיניה. המספרים היו כתובות, ואת אלה של משפחתה היא זכרה, כמובן. אבל המספרים של השמות הזרים התערבבו בראשה כשניסתה לחשוב עליהם.

"כן, יקירה?" אלנה הבחינה בהיסוסה מול הדלת.

ג'וליאט הסתובבה חזרה והתקרבה אליה בצעדים קטנים. "אמי..."

"מה קרה?" קולה הפך מודאג.

"את שמעת פעם... על..." היסוסה גבר. לפתע היא כבר לא הייתה בטוחה שהיא רוצה לשמוע את התשובה. אבל בכל זאת היא לא נעצרה, הצורך הנואש להפריך את אמונותיה של גבריאלה מניע אותה. "שמעת פעם על מקום בשם מדינה?"

העיניים הבהירות בהו בה.

"לא בתוך הממלכה," ג'וליאט המשיכה, לא מסוגלת להפסיק. "בחוץ. כלומר... מקום שקיים עכשיו, בכדור הארץ. מלבדנו."

"הממלכה היא הדבר האחרון שנותר על כדור הארץ." קולה של אלנה נשמע מוזר, מנותק.

"נכון, אבל..." נשימה עמוקה, "אולי זה סתם אגדות, אבל שמעת דבר מה דומה?"