המטרה של גבריאלה

פרק תשיעי ◇ בחוץ

שנת 189 ללידה השניה

יום 255

◇

הם חלפו בסלון, צועדים אחד אחרי השני כמו תהלוכה.

ג'וליאט במרכז, ריינה לפניה, אוסקר צמוד מאחוריה. היה בזה משהו שגרם לה להרגיש כלואה.

קלרה לא נראתה בשום מקום, מה שהיה תמוה אך מקל בו זמנית. קולותיהם של פיליפ ומארק נשמעו מחדר הלימוד, אבל כשנכנסו לחדר ההורים וריינה סגרה את הדלת, הם נדמו.

"שבו, בבקשה." היו רק שתי כורסאות בחדר, זו מול זו. ריינה התיישבה בשולי המיטה. ג'וליאט עמדה מהוססת, אך אוסקר התיישב וגרר את הכורסה כך שניצב מולה. ג'וליאט חיקתה אותו.

"זה לא עומד להיות קל, יקרה. אתחיל בלי לרכך," קולה השליו של ריינה הזהיר. "העולם שלך - כפי שאת מכירה אותו, ג'וליאט - לא אמיתי."

התקווה הקטנה שעוד אחזה בה - התקווה שהכל עומד להתגלות כמשהו קליל ומצחיק ולא דומה לשום דבר ממה שגבריאלה אמרה לה - התנפצה.

"הממלכה אמיתית," ריינה המשיכה. "ההיסטוריה הישנה אכן אמיתית. אבל יש כמה פרטים שהחליקו עליהם. והמרכזית והחשובה ביותר: אנחנו לא לבד.

"הממלכה היא רק מקום אחד מיני רבים על פני כדור הארץ. אבל היא, לעומת ישובים אחרים, אטומה לבחוץ. היא סגרה את עצמה לאורך כל כך הרבה שנים, שאזרחיה מצליחים להאמין שאין עוד חיים מלבדם."

ריינה נעצרה, עיניה הקרות בוחנות את ג'וליאט, ממתינות לתשובה. הנערה נשפה, לא קולטת עד עכשיו שעצרה את נשימתה.

"למה?" השאלה יצאה ממנה, אוצרת בתוכה עוד מאות שאלות נוספות.

"אני מניחה שהאמינו שזה לטובה," ריינה אמרה בעדינות. "זו לא הייתה במטרה רעה, לשקר. משפחות המלוכה הראשונות חשבו שכך יהיה ניתן לשמור על האזרחים בצורה הטובה ביותר."

"מי..." ג'וליאט ניסחה מחדש. "כמה קבוצות - יישובים - יש בעולם?"

"אין בכוחי לדעת," ריינה ענתה, פותחת את זרועותיה כמחווה על כנותה. "העולם עצום, ולא לכולם יש דרך לתקשר עם לכולם. למקומות שונים יש טכנולוגיה שונה, נגישות שונה, אנשים שונים.

"אבל אני יכולה לומר לך שיש עשרות, אולי אפילו מאות."

עיניה של ג'וליאט זגזגו בין פניה הרגועות של ריינה, לבין הלחץ הברור של אוסקר. האם ייתכן שהם צוחקים עליה? האם הכל זה תוכנית מתוחכמת ומרושעת שנרקמה ביניהם לבין גבריאלה, ואחרי שתאמין להם יטיחו זאת בפניה?

"את לא מאמינה," אוסקר אמר.

מבטיהם ננעלו, וג'וליאט הודתה. "נכון."