המטרה של גבריאלה

פרק שישי ◇ סודות

שנת 189 ללידה השניה

יום 254

◇

ג'וליאט נכנסה לחדר הקטן, הדחוס, האפל.

והיא חשבה שהחדר שלה צפוף, שונה כיוון שנחלק בין שתי בנות. אבל זה - לא היה ניתן בכלל להשוות. המיטות כמו נערמו זו על זו, בלי מרחב לשבת זקוף. לא היה קיר חשוף, לא היה חלל בחדר שלא נוצל למטרה של תכלית. ללא תמונות, פסלים או חלונות.

ג'וליאט פסעה על הרצפה החשופה, מנסה למצוא מה לומר. חדר של מגנים. החדר של גבריאלה.

"אלוהות, שקט כבר!"

...ושל מגנים נוספים, כך התברר באותו הרגע.

גבריאלה פלטה נביחה צורמת. "אוי, תתפגר."

ג'וליאט הביטה בה בהלם מוחלט, ואז במקור הקול - דמות גדולה שכבה באחת המיטות התחתונות, ידיה העבות גולשות ממנה. ברגע שהבחינה בה, פתאום יכלה לראות דמויות נוספות - מגנים נוספים, שהיו באמצע... לישון!

"גבריאלה," לחשה בבהלה. "אנחנו מפריעות - "

"אל תתרגשי," השיבה, קולה עוקצני. כמה גניחות נואשות רעמו בין הקירות וכרית נזרקה לעבר גבריאלה, שתפסה אותה באוויר בקלילות והשליכה אותה חזרה. "הם במשמרת שינה," הסבירה לג'וליאט, חוזרת לטון ניטרלי. "עוד כמה שעות הם יקומו ויתחילו סיור, ומגנים אחרים יבואו לישון." כרית נוספת הושלכה באוויר אך פספסה אותה לחלוטין. "זאת המיטה שלי," גבריאלה הצביעה על אחת המיטות העליונות. קולה היה שקט יותר עכשיו. "בואי."

בואי?

גבריאלה המתינה, אבל ג'וליאט לא הייתה בטוחה למה. המגן כרעה מעט, מושיטה את ידיה האחוזות. "תעמדי לי על הרגל," הסבירה כשראתה את מבטה האבוד. "ואז על הידיים. תיעזרי בי כדי לעלות למיטה, אבל תיזהרי על הראש."

"א - אני לא - "

"תסתמו את הפה!" נהמה חתכה אותה.

גבריאלה סימנה לה בשפתיה בלבד: 'קדימה'.

ג'וליאט, בבטן מתערבלת, החזיקה במוטות המיטה ונעמדה על רגלה של גבריאלה כמו מדרגה. היא הרגישה מגוחכת ומגעילה - דורכת על חברתה ומתנדנדת בחשש.

גבריאלה סימנה לה לדרוך על ידיה, אבל ג'וליאט לא הייתה מסוגלת. המגן גלגלה את עיניה ופתאום ג'וליאט הייתה באוויר - ידיה של גבריאלה אחזו בבתי השחי שלה, ופשוט... הרימו אותה.

אבל אז כל האלגנטיות נעלמה, כשגבריאלה נאלצה לדחוף אותה במסורבל למיטה. היא לא יכלה להושיב אותה בקלילות כמו שג'וליאט הניחה שיכלה עם זרועותיה החזקות - בגלל שהתקרה עמדה בדרך. ולכן ג'וליאט נדחפה למיטה על בטנה, ונאלצה לזחול פנימה במגושם.