סוקיף-תקועה איתך 3>

פרק 11

נ.מ קיף
״מעניין על מה הם מדברים שם״ פיץ אומר ומסתכל לכיוון ביאנה ודקס, האמת היא שגם אני די סקרן לדעת מה הולך שם.. לאחרונה דקס נראה הרבה יותר שונה ובכללי היחסים בינו לבין ביאנה ולין די מוזרים..
אני הייתי די בטוח שהוא מאוהב בסופי אבל האמת היא שאני כבר לא יודע.
״בטח ביאנה רוצה שדקס יעצב לה איזה שרשרת מצוקה או משהו בוורוד״ אני אומר וצוחק וסופי מצחקקת גם. אנחנו עומדים ממש קרוב אחד ליד השני ופיץ לא נראה כלכך מרוצה מזה, אני מרגיש פרץ חזק של רגשות מסופי כשהיא מתקרבת אליי.. שמחה ולחץ ומשהו לא ברור.

ביאנה ודקס חוזרים ושניהם נראים אדומים ומובכים

״היי מה קורה איתכם?״ סופי שואלת ודקס ממהר לענות לה, ״שום דבר, סתם דיברנו״ אבל לפי איך שהוא אמר את המשפט זה לא ממש נשמע שהם ״ סתם דיברו ״..

כולם מתפזרים כי נגמר היום, אבל סופי וקיף צריכים ללכת לריתוק, סופי מתחילה לצעוד לכיוון היציאה אבל קיף ממהר ללכת מלפניה ולעצור אותה
״יש לנו עוד דייט בריתוק, מפתיע הא?״ אני אומר וקורץ, סופי נזכרת ומגלגלת עיניים ״נכון.. אני רק רגע אגיד ביי לכולם״ היא מתקדמת לכיוון פיץ דקס וביאנה ואומרת להם משהו שאני לא מצליח לשמוע, היא מצביעה עליי ואז מתרחקת מהם ובאה לכיווני.
אנחנו מתחילים ללכת לכיוון כיתת הריתוק
״ריכלת עליי פוסטר?״
״כן בטח וגם אמרתי להם כמה נורא אתה״
אני צוחק אבל מרגיש דקירה קטנה בלב-מאז שחזרתי מהנסתרים, אף אחד לא ממש סומך עליי כמו פעם.
אני מסתכל מסביבי ובודק אם יש אנשים, אני עוצר באופן פתאומי.
״קיף?״
אני מסתובב אלייה, אני מתקרב אליה ומצמצם את המרחק בינינו, אני מניח ידיים על המותניים שלה ושולח אלייה מבט שואל, ״את בסדר עם זה?״ הקול שלי יציב וברור יותר ממה שציפיתי שהוא יהיה.
״כן״ היא מחייכת וכורכת ידיים סביב הצוואר שלי, היא מעבירה יד בשיער שלי.
אני מקרב אותה אליי, ואני מרגיש עוד אחד מפרצי הרגשות המטורפים שלה.
״אני רוצה להראות לך משהו״ סופי אומרת בקול הרגוע שלה, למרות שאני מרגיש לגמרי שהיא לא רגועה ומתרגשת.
אני מרגיש שכל דבר שאומר יהרוס את הרגע אז אני פשוט מהנהן, היא עוצמת את העיניים שלה, ״תעצום גם״ היא אומרת לי.
״אבל אז איך אני אראה את מה שרצית להראות לי, פוסטר?״
אני אומר ובכל זאת עוצם עיניים, אני ממש יכול להרגיש את החיוך שלה למרות שאני לא רואה אותו.
עוברות כמה שניות ואני מרגיש שהגוף שלה טיפה מתרחק ממני, אני שומע את הקול שלה ״אתה יכול להסתכל עכשיו״ היא אומרת- אני ממצמץ וממקד את המבט שלי בה, אני רואה שהיא מרחפת.
אמנם רק סנטימטרים בודדים מהרצפה אבל לחלוטין באוויר.
״פוסטר! זה מטורף!״ אני אומר ומנתק את הידיים שלי ממנה.
אני מתרחק טיפה כדי לסקור אותה מרחוק.

וואו, בכל פעם שאני חושב שהיא לא יכולה להדהים אותי יותר, היא נהיית מדהימה יותר ויותר.

אבל לא עוברות יותר מכמה שניות והיא נופלת ברעש שמהדהד בכל המסדרון.
אני מההר אלייה ועוזר לה לקום, היא נשענת עליי ונראת מותשת.
״אני לוקח אותך לאל-״
״לאלווין, כן אני יודעת״
היא מחייכת חיוך קטן ועייף ואז קוברת את הראש שלה בחולצה שלי.

סוף פרק!! תודה שקראתם והגעתם עד פה, אני ממש מעריכה את זה3> אני עובדת כרגע על הפרק הבא ואפרסם אותו כשיתאפשר לי ;)