סוקיף-תקועה איתך 3>

פרק 17

נ.מ קיף
אני מותש ועייף ועומד להפגש עם סופי עוד מעט, אבל השיחה שהייתה לי עם פיץ בבית ספר עדיין עוברת לי בראש:
״מה הקטע שלך קיף?״
הוא ישר פולט בשנייה שאנחנו מתרחקים מהשולחן
״מה?״

אני באמת לא מבין מה עובר עליו
שתיקה לכמה שניות
״על מה אתה מדבר?״
הוא עצבני וקצר רוח
״אתה מנסה לשגע אותי פיץ? אני לא מבין מה אתה צריך״
״אתה וסופי״
״מה איתנו?״
גם אני מתחיל להשמע קצר רוח
״מה הולך בינכם?״
כל מה שרציתי לומר נשכח, והקול שלי פשוט לא בוקע מהגרון שלי.
יש לי גוש ענק בגרון כמו ברגע שאתה בוכה והדמעות כבר בלתי ניתנות לעצירה, כמו שיש בחילה נוראית והבטן מתהפכת ושום דבר לא יוצא -
כמ שהחבר הכי טוב שלך, שואל אם אתה יוצא עם הבחורה שהוא רוצה.
האמת, הפעם אני מעדיף לשתוק על פני למלמל או לנסות להמציא משהו..
אני גם לא יודע מה לומר.
אז אני שותק.
והשתיקה רועשת.
הוא מביט בי בכאב, ואני מחזיר מבט, אני בכנות לא יודע מה לומר- או מאיפה להתחיל.
אז אני פותח את הפה, ומה שיצא יצא, על החיים ועל המוות;
״אני.. אני מאוהב בה פיץ״
לעזאזל.
מכל הדברים שיכלו לצאת לי מהפה, מכל הדברים והמשפטים שיכולתי לומר או לנסות להגן בהם על עצמי, זה מה שאמרתי?
גם מבלי לגעת בו אני יכול להרגיש ולראות איך הלב שלו נקרע טיפה, ואיך הפנים שלו אוזלות מצבע.
איך היד שלו מתכווצת לאגרוף ואיך העיניים שלו נראות שבורות.

אני לא מעז להוציא מילה או קול, אני מצד אחד מקווה כלכך שיאמר משהו ומצד שני רוצה פשוט לבעוט במשהו ולא לשמוע דבר או כל דבר ממה שהוא אומר, אני מעדיף לקבור את עצמי או לריב עם גריידי או לעשות כל דבר חוץ מלדעת מה פיץ עומד לומר.

סוף פרק!! פרק קצר אבל הפרק הבא מגיע ממש ממש בקרוב! ותסכמו עליי, אתם עומדים ממש לאהוב אותו.
חייבים איכשהו לבנות את המתח, לא? ;)
אני מרגישה שאני מודה על זה בכל סיום פרק אבל אתם לא מבינים כמה התגובות והדירוגים לפאנפיק הזה נותנים לי מוטיבציה וכוחות להמשיך לכתוב ובכללי גורמים לי להרגיש ככ ככ טוב!! אתם מדהימים והפרק הבא באמת יפורסם בימים הקרובים 3>
אוהבת מלא, ומקווה שנהנתם מהקריאה 33>