סוקיף-תקועה איתך 3>

פרק 25

נ.מ קיף

״קיף, אני צריכה לדבר איתך״

ביאנה מסננת לכיווני בזמן שאנחנו צועדים כולנו במסדרון.
בדרכ ביאנה לא צריכה לדבר איתי, ובדרכ היא לא צריכה ממני כלום, אז לשמוע ש׳היא צריכה לדבר איתי' די מפתיע אותי, אבל כנראה לא קרה כלום, וגם אם כן, אני ממש משתדל לא לתת לזה להטריד אותי כרגע.
אני מחזיר לה בהנהון קטן שתדע ששמעתי, היא רואה וחוזרת
לשיחתה עם לין

מאוחר יותר, סוף יום הלימודים בפוקספייר

כולם כבר הלכו, אבל אני וביאנה נשארנו.
מה כבר יש לה להגיד לי? זה היה ככ רשמי..
היא צועדת לכיווני ונראת מהורהרת ואפילו קצת מוטרדת
היא משתתקת ולוקחת כמה רגעים לפני שהיא מדברת
״טוב, אני לא ממש יודעת איך לומר את זה״
מה ככ רציני שהיא לא יודעת איך לומר אותו?
אולי- אולי היא עדיין חושבת עליי? זאת מחשבה מגוחכת, אבל אולי היא אפילו קצת-
״אוקיי, אז ריגלתי אחרי פיץ ו-״
״וואו וואו וואו רגע- ריגלת אחרי פיץ?״
ממתי ביאנה התחילה לעשות דברים כאלה? זכרתי שהיא ציטטה לשיחות של אולדן והתגנבה לפגישות... אבל היא פשוט השתנתה מאוד ואפילו לא שמתי לב.
״כן נו זה מה שאמרתי, אז ריגלתי אחרי פיץ והוא הלך לסופי, לא ממש הצלחתי לראות הרבה אבל רק ראיתי שהם, טוב ראיתי שהם התנשקו״
אני בולע רוק, מעכל את מה ששמעתי הרגע

סופי ופיץ התנשקו? זה לא הגיוני בכלל, הוא התנהג מוזר כבר תקופה אבל הוא יודע שאני מאוהב בה.
טוב, גם אני ידעתי שהוא בקטע שלה, ולא יכולתי לעצור את עצמי מלהתאהב בה
אבל אני לא מאמין שסופי תעשה דבר כזה.
ואולי אני דפוק, שחשבתי שמישהי כמוהה אי פעם תאהב מישהו כמוני.

אחרי הכל; פיץ הוא נער הזהב, הוואקר המושלם, ואני קיף סנסן, הבושה של המשפחה השבורה, שרק מפריע והורס הכל.

אני משפיל מבט ומסתכל על הנעליים שלי, ביאנה זזה באי נוחות, כנראה מחכה לתגובה כלשהי ממני
האמת? אני אפילו לא יודע מה לומר, לא יודע מה אני מרגיש
אם אני בכלל מרגיש משהו.
״טוב״
תחושת דה ז׳ה וו מוזרה מציפה אותי, ההרגשה המוכרת הזאת, אוי לא, אני מגיב כמו פיץ- בטח גם מרוחה על הפנים שלי הבעה ריקנית ומדכאת
אני פשוט חייב ללכת, להתרחק מכולם, להתרחק מהתחושה הזאת
״אני צריך ללכת״
אני מתרחק מביאנה ומוציא גביש, אני לא רוצה להיות פה בכלל.

יום למחרת בפוקספייר

״מר סנסן בסוף היום תיגש לכיתת הריתוק, ועכשיו צא מהכיתה שלי. מיד״

הצעקות הרגילות, שוב הפרעתי בשיעור
אני יוצא מהכיתה וטוב שכך, כי עוד כמה רגעים באותו החדר עם פיץ וכבר הייתי מאבד את זה.
המסדרון של פוקספייר ריק לחלוטין, רק אני כאן, כולם בכיתות
רעשי צעדים נשמעים ואני מסתובב לבדוק מי בא, אבל מופתע ממי שאני רואה
״הו היי קיף״ לין נראת מופתעת כמוני, למה היא מסתובבת במסדרונות של פוקספייר?
״היי לין, מה את עושה פה?״
אני שואל ועדיין מוזר לי שהיא בכלל לא בשיעור
״מה אתה עושה פה?״ היא שואלת במהירות
״שאלתי ראשון״
״שאלתי שנייה״
החדות שבה היא עונה והמהירות המיותרת לא מסתדרים לי טוב, משהו פה ממש מוזר, וממש חשוד.
״ניצחת. העיפו אותי מהשיעור, מה את עושה פה?״
״בסדר, אבל אתה חייב להבטיח לי שלא תגלה לאף אחד, אני לא ממש אמורה לומר לך את זה״
״מבטיח״ המילה יוצאת לי מהפה אפילו בלי לחשוב
״אמא של דקס מעבירה לי שיעורים ואימונים מתי שהיא יכולה ועוזרת לי עם היכולת שלי, לפעמים אני מתגנבת משיעורים או משקרת שאני לא מרגישה טוב או צריכה ללכת לשירותים בגלל שזה הזמן היחידי שהיא פנויה בו״
״אבל- את לא מקפיאה״
לין משפילה מבט ולא אומרת שום דבר, גם אני לא
אנחנו עומדים רק שנינו והשקט, המרחק בנינו גדול
למה לין לא סיפרה לאף אחד מאיתנו שיש לה עוד יכולת והיא מקפיאה?
בגלל זה היא מתקרבת לדקס לאחרונה?
היא פשוט באה אליו בשביל להתאמן עם אמא שלו?
לא מתאים ללין לנצל את דקס, כל הסיטואציה הזאת.. משהו פה לא מסתדר לי כמו שצריך
הצלצול נשמע ותלמידים מתחילים לצאת מהכיתות
״אני חייבת ללכת״
״כן גם אני״
אני מתחיל לצעוד לכיוון כיתת הריתוק, אבל קולה של לין עוצר אותי
״וקיף?״
״כן?״
אני מסתובב אלייה
״תזכור שהבטחת״
״זוכר, אני לא אחד ששובר הבטחות״
אני מחייך אלייה וחוזר לצעוד לכיתת הריתוק
אני רק מקווה שהיא באמת מתאמנת עם אמא של דקס ושפשוט יש לה עוד יכולת, ושהיא לא עושה שום דבר אחר מאחורי הגב של כולנו
אני הייתי צריך לשאול אותה מי עוד יודע, הייתי צריך לשאול אותה עוד ככ הרבה דברים

סוף פרק!! שוב מקווה שאהבתם ונהנתם מהקריאה שלו, כל תגובה שלכם ודירוג משמחים אותי כלכך ובכללי כל התמיכה פשוט גורמת לי לרצות להמשיך את הפאנפיק הזה לעד!
אתם מדהימים ותודה על הכל3> אשתדל לפרסם טת הפרק הבא ברגע שאוכל 33>