סיפור אהבה מר מתוק

פרק 6

תומאס ניגש אליה. עם חולצה מכופתרת ושיער פרוע, האורות מהרחבה זוהרים על גבי עורו ועניו לא משות ממנה לרגע.
גם ממרחק הבחינה ג׳יין במראה המבהיק של הזיעה על עצמות הבריח שלו. כנראה רקד.
היא הייתה כל כך מוקסמת ששכחה שנוכחותו היא דבר רע. רע מאוד. אסור היה לה להתגלות על ידי אף אחד, ועדיין, היא רצתה לכרוך את ידיה סביבו ולהרגיש אותו צמוד לגופה.
זה כמובן, היה מטופש וחולני להחריד.
״מה אתה עושה כאן?״ אמרה ג׳יין את הדבר האדיוטי ביותר שיכלה לומר. זה לא היה בשליטתה.
תומאס נראה כעוס למדיי.
״מי האמין, כנראה שבאמת לא באת לבד.״ גיכחה בשכרות הבחורה הזרה שלצידה.
זה הכעיס את תומאס עוד יותר. ״זה כל מה שיש לך לומר? מה אני עושה כאן?״ הוא שאל בזלזול.
ג׳יין הרגישה כאילו הכניסו לה אגרוף לבטן. האוויר נעתק מריאותיה.
״אין לי מה לומר לך.״ היא סובבה ממנו את פניה בעלבון.
״אני צריך לשאול אותך מה את עושה פה. מה נראה לך?״ המשיך תומאס בשלו.
מבעד למוסיקה שמעה ג׳יין בנזיפה בקולו. היא התקשתה לשאת את מראהו.
״יש לי זכות להיות פה כמו שלך יש. שילמתי.״ היא התעסקה בחתיכת הלימון שבידה.
״לא אין לך! הכניסה היא מגיל שמונה עשרה ומעלה!״ הוא אחז בידה והכריח אותה להישיר לו מבט. ״הם יודעים שאת פה?״ שאל בשקט.
ג׳יין הנידה בראשה בבושה. מגעו הסעיר אותה, הדליק את כל החלקים הכבויים בתוכה והצית אותם באש.
תומאס נאנח והסתובב לעבר היציאה כשידה בידו.
״חכה!״ התנגדה ג׳יין וניסתה להוציא את ידה מאחיזתו, אבל זו התהדקה ותומאס סובב אליה את מבטו הזועם.
״אני לא יודע עם מי באת, אני לא רוצה לדעת. לא הייתי מצפה לזה ממך, עשית רושם של ילדה הגונה. בכל מקרה, עכשיו את באה איתי ואנחנו חוזרים. בלי וויכוחים.״
ג׳יין בלעה את ההשפלה. זויות פיה רטטו והיא אזרה את כל כוחותיה כדי לא לבכות.
מאחורי גבו של תומאס נופפה לה קייט. ׳לכי איתו!׳ אמרו תנועות ידיה.
״אני...״
״בלי ויכוחים, אמרתי. תשכחי למה באת לפה בכלל, אין לך מה לחפש כאן.״ הוא אמר ומשך אותה איתו. הפעם הלכה אחריו ג׳יין מבלי לומר מילה.
קייט ליטפה את זרועה כשהתחכחה בה במעבר.
זה לא ניחם אותה. בכלל.
ג׳יין הביטה בגבו של תומאס, והמגע בניהם כבר לא ריגש אותה כמו קודם. הוא נשמע כמו אדם שחושף תרמית, כמו אדם שהבין, קיבל, ומסתגל לעובדה שהיא מי שהיא.
אבל זה לא נכון.
זו לא היא!
האוויר הקר הכה בהם כשיצאו החוצה, חמצן טהור וקפוא בניגוד למחנק האפלולי שבפנים.
התור אל תוך המועדון ארך מאז שנכנסו היא וקייט והגיע כמעט עד חנות המשקאות שבסמוך אליה. ג׳יין הבחינה בהכל ובחנה את הכל ומלבד שלא להביט בתומאס.
הוא נשען על הקיר והתעסק בפלאפון. היה לה ברור שהיא בטווח ראיה לכן נמנעה מלעשות תנועות חדות שיימשכו את תשומת ליבו.
״לעזעזל.״ סינן תומאס תחת אפו. ואז הוא הרים אליה את עניו בפתאומיות.
ג׳יין נבהלה. היא לא חשבה שתוכל להתמודד אי פעם עם עניו הבהירות ללא הכנה מוקדמת.
ועכשיו, וודאי שלא כשהן כה כועסות.
האם היא הרסה לו את הבילוי? למה הוא מגיב בחריפות כזאת?
״אני יזמין לך מונית הביתה.״ קולו הקר הרעיד אותה.
״לא!״ התעצבנה ג׳יין. ״אני לא חוזרת הבייתה ואתה לא יכול להגיד לי מה לעשות!״
עניו התכהו.
״מה אמרת?״ הוא שאל באי אמון. ״חשבתי שאמרתי בלי ויכוחים. ג׳יין, תזיזי את עצמך, את חוזרת הבייתה.״ הוא חתם באיום.
״אתה לא אבא שלי! אתה לא יכול להגיד לי מה לעשות!״ צעקה. היה לה קפוא בחולצה הורודה והמטופשת ההיא, אבל ג׳יין התכוונה לעמוד על שלה.
מי הוא שיקרא לה לא הגונה?!
״תשתקי, פשוט תשתקי.״
״אתה שום דבר בשבילי!״ המשיכה ג׳יין בשלה.
תומאס התקרב אליה והיא ראתה זעם נוראי. ג׳יין ראתה את הכל חולף בעניו וידעה שהוא עלול להתפרץ כמו בסערה הרסנית- אבל היא סירבה לקחת מחסה.
״אני לא יכולה לתת להם לגלות. הכל היה בסדר, אל תחשוב שאני ילדה קטנה ואל תתייחס אליי ככה! אין לך זכות!״
ואז, נהיה שקט.
תומאס הביט בה, ופתאום היא הבחינה שהוא קרוב מאוד. ריח של בירה ואפטרשיייט הכו בנחרייה והבל פיו החם המס אותה.
תומאס עצם את עניו כמי שמבקש להירגע. אבל במקום להתפוצץ, הוא סובב אליה את גבו והלך.