סיפור אהבה מר מתוק

פרק 19

״אתה חייב לשתוק לגבי אתמול. לגבי הכל.״ אמרה ג׳יין. ״תשכח ממה שאתה יודע.״
הם נסעו חזרה הביתה, כדי להחזיר את ג׳יין ולא לעורר חשד, ואז, כשהיו כמה שכונות מרחק משם נזכרה ג׳יין להזהיר את תומאס.
זה לא מצא חן בעניו, בכלל.
״את אומרת לי לא לנזוף באחותי על זה שארגנה מסיבה עם שתיה, כשאני יודע שהיא עשתה את זה? מאחורי הגב של כולם?״ הזדעף תומאס.
ג׳יין נאנחה. ״זה מה שאני אומרת.״
״את קולטת שזה פשוט אבסורד?״ הוא התכעס. כמה מהר נהרס מצב הרוח שלהם.
״תפסיק עם זה! בבקשה אל תאמר שום דבר ואל תיכנס, אתה יכול לעשות את זה? בשבילי?״
תומאס שתק למשך כמה רגעים, הוא החנה את האוטו מאחורי הבית, מאיפה שאסף את ג׳יין אתמול. ואז פלט נהמה לא מרוצה.
״זה הבית שלי כמו שזה הבית שלך.״ הוא פלט.
עצם העלאת נושא עוררה בג׳יין בחילה. היא חייכה חיוך מאולץ ואמרה ״נכון, הרבה לפני שזה היה הבית שלי.״
תומאס הביט בה בסקרנות.
״אל תעשה את זה.״
״את מה?״
״ת..תסתכל עליי ככה!״ האדימה ג׳יין.
הוא צחק.
היה לתומאס צחוק ממכר ומרגיע. הוא שחרר את החגורה שלו וזז לכיוונה עד כמה שאפשר לו המרחב הצפוף, ונישק אותה חזק. ״למה את לא רוצה שאכנס?״ הוא ליטף את שפתיה המגורות.
״אתה יודע למה.״ ג׳יין הסבה את פניה ממנו.
״אני רוצה שתזכירי לי.״לחש תומאס.
למען האמת הוא פחד שישכח. הפחד שיתק אותו לפעמים, הזכיר לו שהוא משחק בנערה רכה ותמימה. הוא- הזאב הרע. הטורף.
וזה כאב לג׳יין. כאב כמו גהינום.
היא ניסתה להוציא את המילים מהפה אבל לא הצליחה.
״פשוט..אל תיכנס.״ היא פלטה בקול רועד ועמדה לברוח משם אבל תומאס החזיק בידה.
״אל תברחי ממני ככה.״ הוא ביקש ברוך. ידיו עברו בשערה וליטפו את לחייה, הלהיטו את דמה. היא הרימה את הראש ונשקה ללחיו מכוסת הזיפים.
׳אני לא בורחת ממך, אלא מהמציאות׳ היא רצתה לומר. אבל לא היה לה אומץ.
״זה כל מה שאני מקבל?״ הרים תומאס גבה.
הוא קירב אותה אליו והטביע על שפתיה נשיקה. עמוקה, פראית ומסחררת. חסרת כל רסן. ידו התחפרה בשערה ובלגנה אותו וידו השניה החזיקה בעורפה.
אחריה נשארה ג׳יין סמוקה ומאושרת.
״לכי, לפני שאתניע ואקח אותך חזרה לדירה.״ חייך תומאס וג׳יין צחקה. היא יצאה משם ונכנסה אל תוך הבית מהשער האחורי.
תומאס נסע משם בשאגת מנוע, היא הביטה בו עד שנעלם בפנייה חזרה ללונדון. המכונית הכחולה נעלמה מעניה כהרף עין.
בניגוד למה שחשבה ג׳יין הבית היה מסודר למדיי אחרי הפרעות של אתמול. מלבד שתי שקיות הזבל שעמדו ליד האי במטבח לא היה זכר למסיבה שארגנה אמילי.
ג׳יין נכנסה אל הסלון בעקבות קולות הטלוויזיה והביטה בגבה של אמילי היושבת על הספה. שערה הארוך והאדמוני גלש מאחוריה כמו מפלים של אש מסנוורת.
היא צפתה במערכון על סדרות אנימציה ותיקות בערוץ בי סי ולא שמה לב אליה.
זה מה שחשבה ג׳יין לכל הפחות.
עד שקמה אמילי מהספה והסתובבה אליה במבט קר ומצמיט.
ג׳יין המוטרדת שמה לב שהיא לא מופתעת לראותה.
״מה קרה?״ שאלה ג׳יין בחיוך עצבני, אבל אמילי התעלמה ממנה והמשיכה בדרכה.
דלת חדרה נטרקה כמה שניות אחרי זה, מרעידה את ליבה של ג׳יין.
היא ניסתה לחשוב מה גורם לה להתנהג ככה, אבל שום רעיון הגיוני לא עלה במוחה.
ייתכן שזה בגלל שתפסה אותה מתנשקת עם קלוד? בגלל משהו שקרה במסיבה?
למה לכל הרוחות?
היא שברה את הראש בניסיון להבין.
לקראת שעות הצהריים המוקדמות דלת חדרה נפתחה שוב, וג׳יין הייתה מוכנה ובמצב רוח קרבי כדי להתמודד עם אמילי ההפכפכה.
״מה הבעיה שלך?״ היא תקפה אותה ברגע שירדה אל הקומה התחתונה.
אמילי לא העיפה בה מבט.
״אמילי?״
כשזו עקפה אותה בהתעלמות בוטה ונכנסה אל המטבח החלה ג׳יין להתעצבן באמת.
״מה עובר עלייך לכל הרוחות?!״ עצרה אותה ג׳יין מלהושיט יד למגירת הדגנים.
אמילי העיפה את ידה בבוטות. ״אל תדברי איתי חתיכת...״
״חתיכת מה?!״ צעקה עליה ג׳יין.
״חתיכת מופקרת חסרת כבוד!!״ צרחה עליה אמילי חזרה. ״מה בשם האלוהים נראה לך שאת עושה?! מפתה את אח שלי?! אח שלך!!״ הביטה בה אמילי בזעם וגועל נוראי.
נראה שברגע שהתפרצה היא לא יכלה לעצור בעד הדברים מלצאת מפיה. והיא הטיחה אותם בג׳יין באופן הישיר והכואב ביותר שיש.
״את מתנשקת עם אחד והולכת לאחר הבנתי! אבל זה?! מה עובר עלייך?! חתיכת פסיכופטית! אל תצעקי עליי ואל תפני אליי בכלל, את לא יותר טובה מחתיכת זו-.״
נראה היה שקשה לה להמשיך.
גם לג׳יין היה קשה לשמוע. היא נרתעה אחורנית בהלם ונאחזה בשיש כדי לא ליפול.
״איך..איך את יודעת?״ קולה רעד.
״אתם לא מאוד דיסקרטיים.״ סיננה אמילי.
״תני לי קודם להסביר-״
״אני לא רוצה לשמוע. שניכים דוחים אותי.״ השיבה אמילי בקור ועזבה אל חדרה.
הפעם, כשהדלת נטרקה, פרצה ג׳יין בבכי מטלטל.