סיפור אהבה מר מתוק

פרק 24

לא הייתה לג׳יין שום כוונה להתקשר אליו.
היא התיישבה על ספסל תועה באמצע הפארק והביטה בפלאפון שלה. אם להודות באמת היא רצתה לעשות בדיוק ההפך ממה שאמר לה אמילי לעשות, ולו כדי להתנקם בה. אפילו בקצת. זה היה ילדותי ואינפנטילי מתחת לכל ביקורת.
אבל המשפט ההוא שלה זמזם במוחה כמו יתוש טורדני.
׳הוא הסתבך עם תומאס בעקבות מה שקרה. לא הכרתי אותו ככה, את יודעת? חשבתי שאני יודעת איזה מין בן אדם הוא אח שלי, אבל שזה נוגע אלייך הוא השתנה לגמרי.׳
למה הכוונה?
באיזה אופן הוא הסתבך עם תומאס? זה היה משפט חסר הגיון לגמרי.
דווקא בגלל זה הוא סקרן אותה כל כך.
ואז היא מצאה את עצמה מתקשרת, בלי כוונה.
לא בגלל שהיא חייבת למישהו, אחא בגלל שהיא...סקרנית.
״הלו?״ קלוד ענה כמעט מיד.
פתאום הבינה ג׳יין שאין לה מושג איך להתחיל לדבר איתו אחרי שהפנתה לו את גבה בגסות כזו באותו הערב.
״הלו?״ הוא חזר ושאל.
״זאת אני.״ אמרה ג׳יין. הדבר המטופש ועם זאת החכם ביותר שיכלה להוציא מפיה באותו הרגע.
״מי זאת אני?״
״ג׳יין.״
קלוד לא ענה מעברו השני של הקו, היא חששה שניתק אבל אז היא שמעה אותו מגחך. ״האם יש יותר מוזר מזה שבת מסרבת לחיזורים שלך בתוקף ואז מתקשרת שבוע אחרי זה? אמרתי כבר שאת מוזרה?״
הוא הזכיר את זה...אבל ג׳יין חשקה את לסתה בכח.
״מה הקשר שלך לתומאס?״ היא סיננה.
״למה שתשאלי כזה דבר?״ קולו האפיל. זה עורר את חשדותיה המיידיים של ג׳יין.
״תענה לי.״
״אני רוצה בתמורה משהו.״ הוא השיב.
״ומה זה יהיה?״ כיווצה ג׳יין את עניה בחוסר שביעות רצון. אבל הוא לא יכל לראות אותה מבעד לטלפון.
״אני רוצה שתיפגשי איתי.״ אמר קלוד.
למשמע בקשתו חרקה ג׳יין שיניים גם הפעם. היא חששה שאולי הוא תכנן משהו עם אמילי, אבל אז נזכרה בטון שלו כשהזכירה את תומאס. לא היו לה הרבה ברירות.
״אני לא מעוניינת בך.״ לחשה ג׳יין אל תוך הטלפון. היא הרגישה צורך להזכיר לו את זה לפני שתסכים.
אבל קלוד כבר ידע שהסכימה.
״אני יודע.״ ענה בתשובה, בפשטות. ״אני אפגוש אותך בקמדן, במתחם המסעדות. בעוד שעתיים.״
ולפני שהייתה לה ההזדמנות להגיב ניתק.
הטלפון נותר שעון כנגד אוזנה עוד זמן רב אחרי זה.

ג׳יין הרגישה כאב. כאב בכיס.
היא הגיעה למסקנה שזה סיוט להגיע לקמדן ללא מכונית!
לפני שהגיעה בשלום אל יעדה היא נאלצה להחליף לפחות שני אוטובוסים ולנסוע ברכבת התחתית. היא אפילו שילמה סכום מלא רק כדי להגיע לתחנה הבאה!
כל הזמן ריחפה במוחה מחשבה אחת, היא התנגנה במוחה במן טינה קרה. כדאי מאוד שזה יהיה שווה את זה.
מתחם המסעדות היה מלא, בכל זאת, תחילתו של הקיץ. היא עמדה במקום די גלוי לעין, אבל לא יותר מידיי מרכזי, ובכל זאת הרגישה כמו עץ נטוי בתוך בניין. אנשים התחילו להביט בה כבר אחרי העשר דקות הראשונות.
ג׳יין הסתובבה בזעם כשידו החמה של קלוד הונחה על כתפיה, כל מה שרצתה היה לגעור בו על שאיחר, אבל היא לא הייתה מוכנה למראה פניו והשתתקה אפילו לפני שהספיקה להוציא מילה.
שפתו התחתונה והפצועה של קלוד נמתחה בחיוך. ״את בסדר? לרגע הייתי בטוח שאת הולכת להשתולל מכעס.״ התגרה בה.
וזה בדיוק מה שהתכוונה לעשות.
אבל האיחור שלו כבר לא היה חשוב. לא כמו הפנס הכהה סביב עינו של קלוד. אפילו משקפי השמש שעטה על עצמו לא כיסו לגמרי את החברות.
היא בחנה אותו בדאגה. אזור עצם הלחי שלו התנפח והאדים, מתוך אינסטינקט ג׳יין הרימה יד לגעת בה, אבל קלוד תפס אותה בכוח ועצר אותה.
הבעת פניו הראתה קלילות, אבל ידיו אמרו אחרת.
״מה לכל הרוחות קרה לך?״ לחשה ג׳יין.
״בואי למקום שקט יותר.״ אמר והוביל אותה אל קצה הרחוב. הם נכנסו אל תוך מאפיית פייסטרי וקלוד החליף כמה מילים עם המוכר. לבסוף סימן לה בידו ללכת אחריו ועלה אל הקומה השניה, המובילה למטבח.
״איך הרשו לך להיכנס לפה?״ ג׳יין הביטה בכל עוגות המגונדרות.
״אני עובד פה.״ הוא נשען על משטח העבודה והביט בה. זה נתן לה לגיטימציה להחזיר לו מבט אינטנסיבי.
״תענה לי עכשיו. מה קרה לך לפרצוף?״ שאלה ג׳יין. לאחר כמה שניות הוסיפה בהיסוס, ״תומאס...קשור לזה?״
אלוהים אדירים. לזה התכוונה אמילי כשאמרה שהסתבך? היא הרי אמרה שהיא תבין כשתראה!
״אל תיראי כל כך מפוחדת...אני די אוהב את החבורות האלה, הן עושות אותי מסתורי יותר. רע. הביקוש שלי עולה בזכותם..״ הוא הטעים בשעשוע.
אלוהים אדירים, חשבה ג׳יין. ההתחמקות השרמנטית של קלוד הגבירה את חשדה.
״אתה מוכן להיות רציני לרגע?״
פניו נאטמו. ״אני רציני.״
״אז למה אתה לא עונה לי??״
קלוד נאנח. ״מה את רוצה לדעת?״ הוא הביט בה במעין כעס. ״את רוצה לדעת האם תומאס היה זה שהחטיף לי? התשובה היא כן. תומאס קינא לך בטירוף. אתם זוג יונים שניכים, כל כך אכפתיים.״
ג׳יין הרגישה את גופה נמתח כמו קשת. היא נדרכה באופן לא יאמן, למשמע דבריו של קלוד. על מה לכל הרוחות... היא כמעט מעדה מההלם.
״א-איך..?״ היא לא יכלה להשלים את השאלה.
עיני השוקולד של קלוד נמלאו לפתע חרטה. ״אני מצטער, הייתי צריך להיות יותר עדין. האמת היא שידעתי עלייך ועל תומאס מאז המסיבה. התכוונתי לרדת ממך, אבל אז נראית שבורה כל כך שחשבתי שאולי יש לי סיכוי...״ הוא גיחך והצביע על פניו הפצועות. ״מישהו בסך הכל דאג להזכיר לי לשמור על מרחק.״