סיפור אהבה מר מתוק

פרק 26

״אנחנו רוצים לספר לכם משהו.״ תומאס נשען קדימה, ידיו נשענות על ברכיו. מהצד הוא נראה לג׳יין שפוף, מעט מתוח.
היא נרעדה.
טובי ובן הביטו בהם במבטים מודאגים.
הסלון נראה אפלולי מעט בשעת הדמדומים- צללים שיחקו על הספה והרצפה, ובכלל החדר היה מלא בתחושה מעיקה.
המקום שלה, לצידו של תומאס, השרה עליה מעט רוגע. ירכו הייתה לחוצה לשלה ומרפקיהים התחכחו.
״מה קורה?״ כיווץ טובי את מצחו.
תומאס נשף אוויר בתסכול, היא רצתה להושיט את ידה ולהניח אותה על גבו הרחב, אבל העניים שננעצו בהם לא אפשרו לה לעשות זאת. במקום זה היא התיישבה בדום מוחלט, נוקשה כמו פסל.
עניו של בן התרככו מעט, ״אתם יכולים לספר לנו הכל, אין צורך לחשוש. אנחנו לא נכעס.״ הוא, בניגוד אל ג׳יין הפחדנית הושיט יד כדי לתמוך בבן זוגו.
״מה שאנחנו עומדים לספר לכם אוליי לא ימצא חן בעניכם.״ השיב תומאס ברצינות, ״אנחנו נבין אם תכעסו, אפילו מאוד. רק חשוב שתדעו שאנחנו רציניים.״
הקול הבטוח של תומאס ניפץ לג׳יין את המחשבה המגוכחת שאוליי הוא מתחרט. זה היה הפחד הכי גדול שלה.
״רציניים?״ מבטו של בן עבר בין ג׳יין לתומאס. ״אתה מוכן להסביר לי במה מדובר?״ שאל והזדקף.
טובי לידו נראה מודאג עד כדי כך שצביטת אשמה קטנה צבטה את ליבה.
״אני וג׳יין יצאנו...אנחנו יוצאים.״ אמר תומאס וליבה החל לדהור. הוא שלח יד ואחז בידה המיוזעת בידו החמה, מבטו איתן כמו סלע, ואחיזתו עוד יותר.
לא היה ניתן לקרוא את פרצופיהם של בן וטובי מלבד ההלם הברור ששטף אותם.
״אני יודע שזה לא מתאים, זה לא יאה,״ אמר תומאס. ״אני יודע שרציתם שנהיה משפחה. אבל אין לנו רגשות כאלה אחד כלפי השניה.״
״אנחנו אוהבים.״ הוסיפה ג׳יין בקול חלוש וזכתה ללחיצה מעודדת בידה.
״א..אתם..?״ פניו של טובי החווירו.
תומאס שתק.
עניו של בן ננעצו בידיהם השלובות, תחילה בחוסר אמון, ואז בכעס. הוא נראה כועס.
״אוהבים?״ קולו עלה בהדרגה, הוא כמעט התפוצץ. ״זה לא נורמלי! איך ייתכן?!״
״זה ככה.״ השיב תומאס בשלווה. הרוגע של שלו נראה כאילו הוא מכעיס את בן עוד יותר.
״אתם קולטים מה זה אומר בכלל?!״ הוא קפץ מהספה והתהלך כמו מוכה אסון ברחבי הסלון.
״חשבנו על זה הרבה ולא רצינו-״ ניסתה ג׳יין להרגיע את אביה הנסער אבל למשמע קולה הוא כמעט זינק לחנוק אותה במו ידיו.
״ככה חינכתי אותך?!״ צעק בן ועניו הביעו אכזבה ששטפה אותה גלים של כאב.
״אבא...״ יבבה.
״ואתה?״ הוא פנה לתומאס. ״איך לכל הרוחות הסכמת לזה? היא ילדה למען השם!״ נזף בו, אבל נראה שזה לא נוגע בתומאס כמו שהמילים נגעו בג׳יין, שדמעות איימו לשטוף את עניה מחוריהם.
״בן, ג׳יין מספיק בוגרת כדי להחליט בעצמה.״ ניסה להרגיעו, אבל הבעת פניו ההרוסה אמרה שקיבל תוצאה הפוכה.
״אתם שכבתם?״ שאל בן, והפעם מלוא כובד מבטו הונח על ג׳יין.
היא הנהנה.
״אלוהים.״ מלמל טובי, שעד עכשיו ישב בלי לפצות את פיו. בן יצא משם במהירות, מותיר את ג׳יין הבוכייה מאחור.
אפילו ידיו של תומאס לא מחקו את הדמעות, הן התחדשו שוב ושוב. מחזור בלתי נגמר.
טובי התקרב וכרע ברך לפניה, ידו מונחת על שלה בנחמה.
למרות שפניו הביעו כאב, הם גם הבעו אמפתיה.
״אל תבכי.״ ביקש. ״תביני את אבא שלך, זה לא היה קל עבורנו להתחתן. אנחנו נמצאים בפיקוח מתמיד של משרדי ממשל ורווחה.״ אמר וג׳יין הביטה בו בחרטה.
תומאס חיבק אותה מהצד, וגופו הקשיח הבהיר לה שהוא לא במצב טוב יותר ממנה.
״אני מצטערת.״ מלמלה ג׳יין.
״אין על מה. בן יתקרר, הוא יתנצל על מה שאמר. הבעיה היא אחרת.״
״מה הבעיה?״ שאל תומאס.
טובי הביט בבנו. ״האישורים. כנראה לא יאהבו את העובדה שאלו נטיות המשפחה שלנו.״
״אתה אומר שיעזו לבטל את הנישואים שלכם?״ מצחו נחרש קמטים.
״אני לא יודע.״ נאנח טובי. הוא נעמד על רגליו והביט בתומאס וג׳יין המחובקים בהרהור.
״היה לי חשד כזה...אבל דחיתי אותו על הסף.״ הוא הסיט את מבטו. ״העיקר שזה אמיתי, ורציני.״
״זה כן.״ הבהיר תומאס בקשיחות.
טובי הנהן ויצא אחרי בן.
״אולי עשינו טעות.״ לחשה ג׳יין לחזהו של תומאס. גופה רעד בסערת רגשות.
״לא. עשינו את הדבר הנכון.״ אמר תומאס וידו ליטפה את שערה.
״בוא נלך מפה תומאס...״
״לדירה שלי?״
״לא. למקום רחוק.״ השיחה עם אמילי פתאום נראתה לה הגיונית בכל כך הרבה מובנים. ״למקום שבו אף אחד לא מכיר אותנו.״
״ג׳יין-״ ידיו אחזו במותניה חזק כל כך עד שכמעט נשברו צלעותיה.
אבל היא ידעה שזו הייתה דרכו לפרוק את העומס.
תומאס שלה. תומאס היפה שלה.
היא הרימה את ידיה ועטפה את צווארו, מכריחה אותו להניח את ראשו על כתפה.
תומאס היקר. כל עולמה.
״בואו נלך אהוב שלי.״ לחשה לאוזנו ונישקה את צווארו.
הוא לא היה בוכה, אבל מילותיה אמרו רק אנחנו נשארנו אחד לשני.
ידיו חפרו עמוק יותר בבשרה.

***********
רציתי להגיד תודה לכל אלו שמגיבים...אין עליכם!