סיפור אהבה מר מתוק

פרק 27- ואחרון

אף אחד לא כעס עליהם באמת, אבל כולם העדיפו את הסידור החדש- גם אם כלום לא נאמר בקול.
ג׳יין הביטה בשדה התעופה העמוס והייתה לה הרגשת דה ג׳ה וו מטורפת.
״מוכנה?״ הביט בה תומאס ברוך.
היא הנהנה.
״הם לא באו.״
״נפרדנו מהם אתמול בלילה.״ שלח תומאס את ידו ואחז בידה. ״אל תתעצבי.״
היא לא התעצבה, אבל עניה חיפשו נואשות אחר בן אדם מוכר.
״טיסה 363 ללואיזיאנה.״ נשמע הקרוז.
״בואי.״ תומאס אחז בתיק הגב שלו והתקדם לעבר מסוף הנוסעים. ג׳יין הלכה אחריו.
היא הייתה שמחה. למרות שראתה ג׳יין בעניו של תומאס שהוא מאשים את עצמו באומללותה, היא לא הייתה אומללה כלל.
למעשה היא הרגישה חופשיה.
״תומאס!״ צעקה רמה התגלגלה מעל ראשיהם. ״ג׳יין! חכו!״
הקול היה מוכר לה.
היא ותומאס הסתבבו ביחד אל אמילי, האדמונית הפרועה, מפלסת אליהם דרך בין המון הנוסעים והמזוודות.
היא נפלה אל חיכו של אחיה בחיבוק.
״אני מצטערת!״ קראה ואז התפנתה לחבק את ג׳יין המופתעת. ״חשבתי שאני לא אספיק אותכם.״
״אמילי? מה את עושה כאן?״ הביט בה תומאס בשאלה.
״מתקנת טעויות.״ חייכה אליו אמילי. היא בררה בכיסה ואז הוציאה צמיד חרוזים כחול והושיטה אותו אל ג׳יין. ״קחי את זה.״
״מה זה?״ נטלה מידה ג׳יין את הצמיד.
מה שחשבה שהיה חרוזים התבררו בעצם כשורה צפופה של אבני טורקיז. פשוטות ויפות.
״צמיד.״ הטעימה אמילי ואז אחזה בידה האוחזת בצמיד.
״קריאה אחרונה לעולים לטיסה 363, לואיזיאנה.״ הרעים שוב הכרוז.
״אנחנו צריכים ללכת.״ אמר תומאס. ״תודה אמילי.״
״אין על מה, נשמור על קשר.״ השיבה ואז התכופפה ולחשה משהו באוזנה של ג׳יין.
היא נשארה שקטה לאחר מכן. כל כך שקטה עד שתומאס החל לחשוש.
״מה היא אמרה לך?״ שאל וליטף באגודלו את גב ידה. המטוס המריא ומתחתיהם נראה הנוף מזערי עד כדי גיחוך.
״היא הסבירה לי בשביל מה היא רוצה שתשמש המתנה שלה.״ אמרה ג׳יין ולא פירטה.תומאס חיכה לפירוט, היא ידעה. חיוך עלה על שפתיה.
״למה?״
״אחד מהארבעה. פריט ישן, מושאל, חדש... וכחול.״
״מה זאת-״ ההבנה נחתה עליו כפי שנחתה על ג׳יין.
אין דרך להסביר זאת, האומנם היה זה מוקדם מדיי לדבר על חתונה, אבל משום מה זה מצא חן בעניה לחשוב על תומאס כבעלה.
״כחול?״ הוא הרים גבה והביט בצמיד באור חדש.
״אתה תדאג לשאר.״ החיוך שלה היה מדבק.
תומאס לא התאפק והדביק לפיה נשיקה קצרה. בכל זאת, הם היו במקום ציבורי.
״אני אדאג לזה... בעתיד.״
״מבטיח?״
היא לא ידעה עד כמה זה מספק אותו. היא כנראה לעולם לא תדע עד כמה הוא אוהב אותה.
תומאס התקרב שוב ונשך את שפתה התחתונה בשובבות. ״אני נשבע.״ מלמל אל תוך פיה.
ג׳יין נרדמה במשך מרבית הטיסה ואילו תומאס הביט בה, היא נראתה שלווה. שלמה.
מרגע הטיסה ועד רגע הנחיתה, יצא לו לחשוב על הרגעים שלהם ביחד. על המהמורות והתהפוכות.
הוא גם נזכר כמה זמן עבר מאז שהתנו אהבים בפעם האחרונה.
גופו השתוקק למגעה באופן נואש. עניו סרקו את תווי פניה העדינות, פיה הרך ועיקול צווארה המפתה בחמדנות. היא הייתה שלו עכשיו.
הם הזמינו מקומות במלון לא יקר במרכז העיר, ומשם תכננו לשכור דירה. היו לו חסכונות לשם כך. הם יעבדו בשביל העתיד המשותף שלהם.
ג׳יין צעדה לצידו בשקט כשנכנסו אל המלון.
תומאס הלך אל הקבלה כדי להזדהות ולקבל את המפתח אל החדר שלהם ואז חזר והוביל אותה אל המעלית. ידו מונחת על גבה התחתון במגע מרפרף.
״אתה לא מתחרט, נכון?״ שאלה ג׳יין כשנכנסו אל החדר. הוא היה מעוצב במסורתיות, עם מיטה זוגית באמצע כמרכז החדר ווילון ענקי המכסה את החלון.
תומאס שמט את המזוודות והתקרב אליה. סמוך וצמוד לגופה. עניו האפילו בערגה, וידיו גלשו ממותניה לישבנה.
״אני לא מתחרט על שום דבר שקשור בך, קטנטונת.״ לחש ונשק קצרות לשפתיה. נשיקה יבשה ומרמזת.
ג׳יין רצתה להפסיק לדבר ולקחת אותו בזה הרגע. הוא נשף אל תוך פניה ועניו הירוקות הביטו בה בעוז.
גופה הזדעזע מעוצמת הצמרמורות והאהבה שגרמה לה לרצות אותו כל כך.
״קח אותי.״ ביקשה.
״ברצון.״ השיב תומאס והפיל את שניהם אל המיטה.

***********
אוליי אני יעלה אפילוג...זה לא בטוח..
הפרק הזה קצר מאוד אבל זה הסיום שהיה לי בראש מההתחלה, מקווה שלא איכזבתי אף אחד (:
אוהבת המון המון! תודה על ההצבעות וההגבות והכל!
מקווה שתישארו לסיפור הבא שאני יפרסם!