סיפור אהבה מר מתוק

פרק 16

״את בטוחה שתהיי בסדר?״ לחש לה בן. הוא העביר את ידו על כתפה, מעלה מטה, ומבטו גאה.
הוא היה גאה בה. שהשתלבה, שקיבלה, ש...שהייתה הבת שלו.
ג׳יין השיבה בחיוך. ״אני יהיה בסדר, תהנו.״
טובי נשק לראשה והוציא את המזוודות למכונית.
אמילי והיא צפו בהם, מנופפות, בזמן שהמרצדס עשתה את דרכה החוצה משביל הגישה החלקלק של הבית.
זהו זה. הן נשארו לבד.
אמילי סבה על עקביה ונכנסה פנימה. ״עושים מסיבה!״ צרחה לבית הריק וקולה הדהד בין הקירות. ג׳יין הנידה בראשה גיחכה וסגרה אחריה את הדלת.
״למי את מסמסת?״ כיווצה את מצחה.
אמילי אפילו לא הרימה את מבטה מהטלפון. ״לאודרי.״
״היא באה לפה?״ היה קשה לג׳יין שלא לעוות את פניה.
״אז מה? לארגן מסיבה בלעדיה?״ הטון של אמילי נעשה חסר סבלנות. היא עמדה לעלות לחדרה אבל לג׳יין בדיוק נפל האסימון.
״את באמת מתכננת לעשות מסיבה?!״ היא שאלה בזעזוע ואמילי השיבה לה בחיוך ונעלמה במעלה המדרגות.
תמיד כשהיה לג׳יין זמן לחשוב על דברים היא קיבלה רגליים קרות. זו הסיבה שהיא מצאה את עצמה דופקת על דלת חדרה של אמילי שעה לאחר מכן.
״תיכנסי!״ קולה של אמילי נשמע עמום.
ג׳יין פתחה את הדלת וקלטה את אמילי יושבת על הכיסא שבמרפסת. למרות הקור הנוראי- היא פשוט ישבה שם.
״מה את עושה פה?״ נרעדה ג׳יין.
אמילי קמה ונכנסה אל החדר. ״אני יכולה לשאול אותך את אותה השאלה..״ התחכמה.
״אה.״
אמילי שילבה את ידיה והרימה גבה. ״אני חושבת שאני יודעת מה את רוצה אז אני יקדים ואומר- אני עושה מסיבה, שלחתי את הפרטים, אי אפשר לבטל, אז תיזהרי לפלוט משהו לבן וטובי..״
לרגע נשארה ג׳יין חסרת יכולת להגיב.
״יהיה כיף אם תשתפי פעולה...לא יזיק לך שחרור.״ הוסיפה אמילי ואז היא התעשתה.
״שחרור?״ שאלה כמי שלא מאמינה.
אמילי צחקה ובכך שברה את המתח שנבנה. ״כן. אני לא יודעת מה את מדמיינת אבל לא יהיו הרבה אנשים, רק מכרים קרובים שלי... בכל מקרה, צריך להשיג לך מישהו כבר!!״ היא אמרה.
גופה של ג׳יין קפא.
״אני צריכה אף אחד.״ היא הצליחה לומר לבסוף. לא ללא קושי.
גוש נתקע בגרונה.
״ברור שכן!״ אמילי דחפה את כתפה בחיבה. ״אני אדאג לזה, את תיהני. עכשיו כדאי שתצאי עוד לא סיימתי לעשות טלפונים.״ אמילי הובילה אותה החוצה ולפני שיכלה ג׳יין למצוא את האומץ לומר משהו הדלת כבר נסגרה בפניה.
היא בלעה רוק והלכה להסתגר בחדרה בתחושה מגעילה.

״זו הפעם השניה שאני מתקשר. תעני כבר ונקבע להיפגש ג׳יין, אני מת לנשק אותך..״ קולו של תומאס נשמע.
היא הפעילה את המשיבון שוב ושוב ושוב רק כדי לשמוע אותו אומר את זה. אלוהים יודע שלא היה לה די אומץ כדי להיפגש איתו ולשמוע אותו פנים מול פנים.
המוסיקה עלתה מלמטה, טראנסים ושירים עכשוויים, היא פעמה דרך הקירות הרעידה את אבריה של ג׳יין. לפי הקולות היא העריכה שיש למטה קצת יותר מכמה מכרים קרובים.
לא הייתה לה כל כוונה לרדת ולהשתתף באנרלמוסיה כשככל הנראה הלכה שם, התוכנית שלה הייתה פשוט לשבת במיטה עם כוס התה ולהסתכל בכתבות מעניינות דרך האינטרנט. לכן כשנפתחה הדלת בסערה כמעט פרח ליבה של ג׳יין.
היא זיהתה את הבחור המתנודד שעמד בפתח חדרה. זה היה קלוד, ידיד של קייט. הוא למד איתה בכיתה אבל מאז היום הראשון שלה הם לא החליפו מילה.
היא הייתה מופתעת לראותו.
״איפה פייג׳?״ הוא כיווץ את מצחו והביט סביב בבלבול. הבלורית שלו נפלה על פניו ברישול וכפתורי חולצתו העליונים היו פתוחים, חושפים עצמות בריח שזופים ומבהיקים מזיעה.
מי לכל הרוחות הייתה פייג׳?
״אהה..לא יודעת.״ הצליחה ג׳יין לומר. היא חיבבה את קלוד, הוא עשה רושם של אדם נחמד.
״למה את פה לבד?״
״כי אני לא רוצה להיות למטה.״
קלוד התקרב אליה ובחן את פניה. הוא הסריח מדאורדיאורנט ומשקה חריף ולרגע חששה ג׳יין שבגלל אי היציבות הוא פשוט יקרוס עליה.
״אז אני אשאר איתך.״ קבע והתיישב לצידה.
״כדאי שתלך הביתה..״ נאנחה ג׳יין וסגרה את המחשב נייד שלה. היא זרקה את הטלפון שלה על הכרית- לא לפני שמחקה את ההודעה של תומאס מהמשיבון לבל ישמע אותה מישהו.
״אבל אז תהיי לבד.״ הוא התקרב אליה.
״אתה שיכור?״ שאלה אותו ג׳יין.
״לא, אני נחמד.״
״אתה נראה שיכור.״ הטעימה ג׳יין.
״תודה,״ קלוד הביט בה בחיוך אווילי. ״את נראית יפה.״
ג׳יין הסמיקה קשות. בעיקר בגלל שהיא הייתה הפיג׳מת החורף המפוספסת שלה, ונראתה הכל חוץ מיפה.
אבל קלוד כנראה לא יזכור את זה אחר כך היא נזכרה אז הרשתה לעצמה לצחוק.
זה הרגיש לה מעט קליל, ההבעה המטופשת והדיבורים השיכורים.
אבל קלוד לא צחק. הוא הסיט את שערה הצידה
ופשוט רכן ונישק אותה.