~•~
מה אני רוצה מחיי.
השאלה הזאת לא הרפתה ממני מהרגע בו פקחתי עיניים בחדר בבית של לוקאס, והבנתי שקיבלתי הזדמנות אמיתית לחיים. גם אם כל הסיכויים נגדי, עדיין קיבלתי אותה.
עד כה הייתי עסוקה רק בגופי השבור ובכאב.
ולמרות שהבנתי מאיפה הכאב הזה נבע עכשיו האשמתי את עצמי על כך. איך אני יכולה להתלונן על חיי כשהעברתי אותם בן עושר, בן כלי זהב לשמלות יהלומים שחוטי כסף טהור רקומים בהן. איזו זכות יש לי לבכות על החיים שלי, כשהחיים של אחרים קשים יותר. ואיזה זכות נתתי לעצמי לבכות בכלל.
בחיי לא נהגתי לבכות, והפכתי להיות סמרטוט בוכה וחלש. 'אני לא כזאת.' הזכרתי לעצמי, ועלתה לי שוב המחשבה מי אני רוצה להיות בכלל.
יקח לי עוד זמן להבין את התשובות לשאלות האלה, ואני מקווה שיום אחד אדע. אבל בנתיים, כרגע,
החלטתי לנסות בכל הכוח להתעלם מהכאב בשביל להמשיך לתפקד. לא התעסקתי בזה אף פעם בכוונה, הכל תמיד הציף אותי מעצמו, אבל החלטתי שעד שזה יציף אותי שוב, אני אכה את הרגשות שלי ואפנה את ראשי לחשיבה. וגם אם אכשל בכך, אני אנסה עוד ועוד עד שאצליח.
אני צריכה לקחת את עצמי בידיים, אני חייבת.
עכשיו כשנכנסנו לרכב כדי לצאת לנסיעה לכיוון הבית של רונל. תהיתי לעצמי לרגע ברצינות רבה מה ארצה לעשות עם עצמי בכלל כשאגיע למחתרת, והאם בכלל המחתרת היא בכלל הבחירה הנכונה.
זה לא משנה שלוטן לא נעץ בי סכין באותו מפגש מסדרון קצר, וזה לא משנה שאמר שהוא הכיר את המשפחה שלי ואת אבי במיוחד.
לוטן יכול להיות אויב, לא רק חבר גם אם הוא רצה לעזור למדינה, וגם אם הוא רק היה אויב שרוצה לטמון אותה עמוק יותר בפח.
'אני צריכה להיזהר.' ציינתי לעצמי חוגרת את עצמי במושב. אור פנס מהרחוב חדר דרך חלונות הרכב ומעט סינוור אותי.
'ואם בכל זאת אצטרף למחתרת.' חשבתי לעצמי ממשיכה לתהות.
'אז אני רוצה להיפתר מאדוארד.' אמרתי לעצמי כהחלטה, המילים השילמו את עצמן לבד.
אדוארד, לחשוב הפעם על השם שלו הרגיש מוזר. אדוארד, זה שאחראי לכאב שלי, ולכאב של כל כך הרבה אנשים אחרים.
ולמרות כל הפחד שלי אליו. פחד כל כך עמוק שפחדתי לחלום על כך כל לילה או להעיז לחשוב על משהו בסגנון בכלל.
זה היה הפיתרון היחיד שיביא לי חופש בחיי ממנו. חשבתי לעצמי וידי רעדו מהמחשבה, החלטתי שעוד אחשוב על זה מעט.
"את נראת ממש מאיימת, על מה את חושבת?." שמעתי את לוקאס שואל ברתיעה דרמטית.
הפעם. העדפתי לשקר.
"חושבת על המפגש עכשיו, בוא נעבור שוב על התוכנית שלנו." עניתי לו רואה אותו נשען לאחור בנוחות כשידיו מאחורי ראשו.
לפני כן ישבנו בחדר שלנו ותכננו בלחש בספרדית את התוכנית שנפעל לפיה במפגש עם רונל.
"נעלה אליו יחד, את חברה מהעבודה שאני קופץ איתה לרגע אליו אחרי העבודה. את אחות במקצוע שלך. במהלך כל השיחה לא קורה מצב בו אני או את חושפים את האישיות שלך. אתחיל בשיחה חברית, אולי מעט על העבודה, ולבסוף אתחיל לשאול בעדינות על המחתרת. את תהיי עסוקה בלפענח את התגובות שלו מהצד, אם הוא יפנה אלייך, תראי מובכת ושאת מרגישה לא קשורה ורוצה לתת לנו לדבר לבד פשוט לא רוצה לשבת ברכב בקור למטה."
הוא סיים והשלמתי במוחי את מה שלא ייאמר עכשיו.
אם החבר לא קשור לכלום, והוא סתם קצה חוט כוזב, ננסה ללכת בכיוונים המסוכנים יותר.
שכוללים בן היתר משיכת תשומת לב מהמחתרת ושהיא תמצא אותנו בעצמה. בטוח יש להם עיניים ואוזניים בכל מיני מקומות.
