הייתי עדיין עייפה אבל ערה יותר.
לוקאס ישב לצידי ושתה קפה, התכוננו לצאת לנסיעה. "אתה בטוח שלא מסוכן לנהוג כשאתה עייף?." שאלתי אותו ביותר סקרנות אדישה מאשר חשש, לוקאס הרים גבות מביט עדיין אל תוך הקפה שלו.
"כשאספתי אותך הייתי על חוסר הרבה יותר גדול של שעות שינה ולמרות זאת, גם אספתי אותך וגם הצלתי אותך, אז אני חושב שהכל טוב." הוא אמר והרגשתי מעט הקלה למרות שלא חששתי מזה בדיוק. תחושת חרדה עדיין דבקה בי והסיבה לה כנראה הייתה המחתרת ושעכשיו ניסע לשם. זאת הייתה החלטה מהמרת להחליט ליסוע איתם, הייתי מוכנה לקחת את הסיכון כדי להשיג את המטרות שלי.
הרכב של מריאן אותת לפנינו ולוקאס שפך את הקפה שלו מחוץ לדלת הרכב. מה שהתלווה במלמול. "להתראות לך קפה יקר." היא סינן בשקט בקול חצי עייף חצי מלודי.
חגרתי את עצמי במקומי, לוקאס סגר את דלת הרכב ועשה אותו דבר, חוגר את עצמו ומתניע. הרכב מקדימה החל בנסיעה.
"מה אתה חושב לגביהם?." שאלתי אותו ערה סוף סוף מספיק ומבודדת ממריאן והבחור השני שהסתבר ששמו ג׳ייסון. הרי לא יכולתי לשאול על זה את לוקאס כשהיינו בקרבתם.
"אני חושב שהם לא יהרגו אותנו." הוא ענה בפשטות בנתיים שיצאנו לנסיעה בכביש הכמעט ריק לגמרי אחריהם.
"זה מה שהכי חשוב לך?." שאלתי אותו מרימה גבה, הוא משך בכתפיו. "בערך." הוא ענה ותהיתי על זה רגע. זה אכן פרט שאמור להיות חשוב, אבל היו עוד הרבה פרטים חשובים בסיטואציה.
"אתה חושב שהם באמת מהמחתרת?." שאלתי אותו ולוקאס הינהן, זה לא הרגיע אותי.
"לדעתי ממה שראיתי סיכוי גבוהה שכן, אבל את זה נדע באופן בטוח בהמשך. אגב, לא אמרת לי שום דבר על לוטן." הוא אמר מציין בסקרנות, ידעתי שהשאלה הזאת תגיע. לא סיפרתי ללוקאס על המפגש שלי עם ראש המחתרת, וגם לא רציתי לספר כי לא סמכתי עליו, אבל אם כבר שנינו בדרך בדיוק אליו עכשיו, לא היה טעם להסתיר. על כך מקרה החלטתי להפיק תועלת מכך.
"ואתה על המשפחה שלך." עניתי לו במשיכת כתפיים, "את לא שאלת." הוא אמר וכבר ידעתי מה הייתי רוצה לענות לו. 'כי לא התכוונתי לענות לשאלות שלך.' אבל לא עניתי דבר.
"אז מה לגבי לוטן?." הוא שאל ובאמת הבנתי למה הוא סקרן לדעת על זה.
"מידע על מידע?." הוא שאל וחיוך עלה בקצה פיו. חייכתי לעצמי גם, חיכיתי שיביא את ההצעה.
"בסדר." עניתי לו בהסכמה עייפה.
"אבל את ראשונה כי אם אענה אני ראשון את לא תרצי לספר לי." הוא אמר בטון שהיה בטוח מאוד בדברים ותהיתי למה. אם ההורים של לוקאס מקורבים לשלטון בספרד, את זה כבר הסקתי בעצמי, אבל יכול להיות שזה יותר מכך.
נשענתי מעט לאחור במקומי. "לפני כמה חודשים הלכתי באחד המסדרונות בבלרטון. אבהיר רגע שבלרטון ארמון ענק ממש וברובו הגדול החדרים ריקים. רוב האנשים לא גרים בו וחצי מהמסדרונות המסוימים ריקים רוב שעות היום." אמרתי מתחילה לספר, לא ידעתי למה בכלל סיפרתי לו על בלרטון, ידעתי למה בדיוק לא הזכרתי שהייתי באותו הזמן בהריון. לוקאס הקשיב בשקט.
