~•~
מבואת הכניסה הייתה קטנה, אור צהוב שטף אותה בצורה לא נעימה לעין. גבר קטן למראה ישב בדלפק
ועיין בעיתון קטן כלשהו.
הוא הרים אלינו את מבטו, מיישר מעט את משקפיו. "כן, מה תרצו?." הוא שאל בטון שלא נשמע לי חביב במיוחד.
"חדר לשני לילות לי ולאשתי." לוקאס אמר וכמעט נחנקתי. התחשק לי לצעוק עליו שלא אמר לי מראש, אבל לא יכולתי להרוס הכל ולכן עמדתי בשקט וסתמתי.
"אני מבין. פעם ראשונה בהיסאן?." האיש הקטן שאל מסיט את העיתון ומשליך אותו על הדלפק לצידו.
היסאן זה שם עיר הבירה, מפי שם האיש המקומי הזה הוא נשמע אחרת ממה ששמעתי אותו מפי אנשים במלוכה. השם לקוח מחיבור אותיות משני המילים לב (heart) ואיגוד (Association).
-(באנגלית: Heason). המייסדים אהבו משחקי מילים.
"את האמת שלא, אבל בהחלט עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה." לוקאס אמר בטון רגוע ונעים להפליא. כאילו התכונן לסעודת נימוסין כלשהי ולא עמד בדלפק הרעוע הזה כדי להזמין לו. ולאשתו. חדר.
"בסדר, רק מזהיר שהאיזורים האלה לא הכי בטוחים, תשמור על עצמך ועל אישתך." האיש אמר ופתח חוברת גדולה שהייתה מולו.
"שני לילות זה מתאיים פאנוד, נשאר לנו חדר זוגי אחרון למעלה." הוא אמר ולוקאס הינהן אליו בהסכמה. "בסדר." הוא אמר מוציא את הארנק שלו.
הוספתי לרשימה שלי גם מאה פאנוד שארצה להחזיר לו בעתיד. לא היה לי שום דבר, ולא רציתי להרגיש חייבת על כך שלוקאס משלם עלי.
החלטתי שאחזיר לו הכל באופן הוגן מתישהו, לא רציתי שום טובות, אבל כאן לא הייתה בדיוק ברירה כרגע. אני אקח את זה, ואחזיר לו בעתיד מתישהו.
הדבר היחיד שהרגיע אותי הייתה העובדה שהמקום הזה היה זול בצורה הגיונית.
"על שם מי לרשום אתכם?." הוא שאל את לוקאס נותן בי מבט קטן, רגע לאחר מכן הוא לקח את השטר שלוקאס הושיט.
"לוק סמאל." לוקאס אמר בפשטות וגיחכתי בתוך תוכי על כך שהוא פשוט קיצר את השם הפרטי שלו ויצר שם חדש. האופן הקל שלוקאס שיקר בו הדאיג אותי, אך בו זמנית לא נרתעתי כי הייתי אותו הדבר בעיניין הזה. שקרים היו חיי, נרדמתי איתם כל לילה והתעוררתי לצידם כל יום. הם פרחו בקלילות משפתיי ונטמנו עמוק בפנים בעזרת החיוכים העליזים שלי. זאת היה אומנות של שקרים יפים, שכשאומרים אותם יותר מידי, הם הופכים למשהו נכון.
"תהנו, לילה טוב שיהיה לכם." אמר הפקיד מושיט לנו מפתח.
~•~
כשלוקאס סגר את הדלת מאחורניו התחלתי לאבד את זה. אסור היה לצעוק במקום הרעוע הזה אחרת עוד יעלו עלנו אבל הייתי חייבת לומר לו כל מה שאני חושבת עליו.
"אני ואישתי? חדר לזוג?." שאלתי אותו בלחישה עצבנית בספרדית. (דמיינו כל פעם שכשאני אומרת אמרו בספרדית יש משפט שכתוב בספרדית. מתישהו אשכתב את זה ככה.)
הבנתי מאיזה מקום זה בדיוק הגיע, אולי זה באמת יהיה לטובה ככה. אבל מה שהכעיס אותי היה זה שהיה נראה שלוקאס באמת נהנה מזה.
