~•~
הארמון נהיה ריק לפתע למרות שהיו בו עוד הרבה אנשים, הכל הרגיש מוזר ומבטיח בו זמנית.
שכבתי עטופה בשמיכה על הספה בריס שכבה עלי מתפתלת תחת המגע שלי ומגרגרת, והיילי ישנה במיטה שלי בנתיים שאני חושבת ומתכננת את המפגש שלי עם נשות המועצה שיגיעו. הן יכלו להגיע בכל רגע, לא ידעתי בדיוק מתי ולכן נותר רק להתכונן ולחכות בסבלנות.
~•~
ישבתי על מיטתי כשראשת המועצה דפקה בדלת ואז נכנסה פנימה. האנשים שלי הודיעו לי מראש לפני עשר דקות שהיא תעלה אלי עכשיו, ואתמול הודיעו לי שהיא תגיע לכאן היום. למרות שידעתי הייתי חייבת לשחק את עצמי מופתעת.
צפיתי בה בהפתעה כשהיא לבושה בבגדים הרגילים שלה נכנסה לתוך החדר עם זוג נשים מאחוריה.
"שלום לך הוד מעלתי." היא אמרה נעמדת במקומה במרחק מה ממני וכך גם הנשים שמאחוריה.
"שלום לך הוד כבודך, במה אני אוכל לעזור לך?." שאלתי אותה מתרוממת במקומי, רגליי היחפות פגשו בריצפה הקרה.
"הכל בסדר לרנסיה, אנחנו רק הגענו לשוחח ולראות מה שלומך, חשוב לנו לדעת שאת בסדר." היא אמרה בטון רך מתקדמת אלי מעט וסוקרת אותי במבטה.
"איך את מרגישה?." היא שאלה בטון הכי רך ואדיב שלה, מנסה להיראות אכפתיות כנה ברגשותיי. רק שמי שממש טיפש היה מאמין לזה, כי המועצה מעולם לא דגלה בקבלת רגשות או תמיכה מהסוג הזה.
הרמתי מבט כאוב קטן לכיוונה. "עדיין קשה אבל יותר טוב." עניתי לה מחייכת אליה חצי חיוך מאולץ.
"אני שמחה לשמוע, תכירי את שתי הנשים שגם הגיעו לדבר איתך היום. ליריאן ומריאל." היא אמרה מחווה על זוג הנשים שעמדו בדממה מאחוריה לא זעות במקומן בכלל.
אחת מהן בעלת שיער ג׳ינג׳י גלי עד הכתפיים לבושה בשמלת רדנטיות אבל שונה בצבעי הפסים והחפתים שלה. היא הייתה כנראה בשנות העשרים לחייה.
לצידה עמדה אישה גבוהה יותר היא הייתה כנראה בשנות השלושים לחייה. היא הייתה בעלת שיער בגוון בלונדיני כהה, לבושה בשמלה בצבע בז׳ עם חפתים בצבע כחול וצאוורון תכלת שעליו התנוססה סיכה של זוג כנפיים הפוכות כלפיי מטה. לא היה קשה לזהות אותה, ידעתי מי היא בדיוק, יכול להיות אפילו שהמקצוע שלה גרוע יותר מרדנטיות.
הנשים האלה היו מגיעות במקרים מסויימים תחת מטרת טיפול נפשי, אבל האמת הייתה אחרת. שום טיפול, הדבר היחיד שהן מבינות בו היא לא פסיכולוגיה אלה פארמקולוגיה, תורת התרופות.
לרוב הטיפול והמפגש איתן נועד כדי להשתיק התנגדויות, לפי רמת ההתנגדות של האישה או הנערה קובעים את הטיפול שלה.
האישה הזאת דארטית, ועדיף לא לפגוש בהן בכלל אף פעם. כי הן יכולות להרוס לך את החיים ברגע אחד, אבל לתקן אף פעם.
"ליריאן היא דארטית, היא באה לכאן כדי להקשיב לכל מה שעל ליבך בעקבות הטראגדיה הנוראית.
ומריאל היא העוזרת האישית שלי, היא צריכה להיות נוכחת בחדר כדי ללמוד." היא אמרה ונתתי מבט קטן במריאל, אז הינה מי היא היורשת של ראשת המועצה, הינה מי תהיה ראשת המועצה הבאה.
היא נראתה לי בערך בגיל של היילי, תהיתי איך זה להיות מחונכת על אישה כה נוראית כמו גברת דוטלן.
איך זה לחיות בידיעה שהיא תהיה המפלצת הבאה.
