~•~
התיישרתי בבת אחת כשמבנה המועצה התגלה לפניי, הוא היה מפואר מבחוץ ונראה מוגן ברמה גבוהה.
אחרי בידוק בכניסה, הרכב נכנס בשביל הגישה אל עבר הכניסות הראשית. המבנה מולי נראה לי דמוי שגרירות מאוד מפוארת, בעלת גגות ירוקים וקירות לבנים. מבחוץ בכניסה עמדה אישה שכנראה חיכתה לי.
הרכב עצר במקומו, נשמתי עמוק מאחלת לעצמי בהצלחה ומשכנעת את עצמי שאני מוכנה ואני אצליח לעמוד מולן.
ידי אחזה בידית הדלת.
"את תצליחי." שמעתי את היילי אומרת וחייכתי אליה, היא לא איחלה לי בהצלחה, נראה שהיה לה מוזר בכלל לאחל משהו. אבל מה שהיה ברור זה שהיא האמינה שאני אצליח, הנדתי אליה ניד ראש מאשר ויצאתי מהרכב יודעת שהם יחכו לי כאן עד שאסיים את הדיון שאליו אני הולכת לבד.
האישה שהייתה נמוכה יותר ממני התקדמה אלי מקדמת אותי בקידה קטנה. "הוד מעלתי, אני ריינה, ראשת המועצה נתנה לי הוראה לפגוש אותך ולהוביל לחדר הדיונים." היא אמרה ויישרתי אליה מבט.
"בואי ניכנס." אמרתי לה והיא הינהנה אלי, ממהרת להסתובב ולהוביל אותי לעבר חדר הדיונים.
בפנים בתוך מבנה המועצה היה חמים באופן מפתיע, לא הייתה עלי אדרת כרגע, השארתי אותה ברכב במחשבה שלא יהיה לי איפה להוריד אותה כאן, ולכן שמחתי עכשיו על החום המבורך הזה.
בפנים התהלכו הרבה מאוד נשים שכל אחת ידעה בדיוק את הכיוון שלה וכל אחת עשתה את זה בשקט קפוא. למרות כמות הנשים במסדרונות הכל היה שקט, נשמעו רק רחשי דפים ונקישות עקביהן על ריצפה מצוחצחת בצבע ירוק כהה.
תהיתי מי עיצב את המקום הזה בזמנו, גברת דוטלן הראשונה או אולי מישהו אחר.
הקור בחוץ גרם לכאב בקרוסלי להתחזק, ולגרום לי להתחרט על כך שלא לקחתי את המקל שלי ועל כך שנעלתי עקבים. המעבר החד בן קור לחום עשה רע לכאבי הרגל שלי, הלכתי בצעדים בטוחים אחרי ריינה
ועם כל נקישת עקב נוספת הרגשתי כאב דוקר בקרסולי. תהיתי מתי כל הכאבים האלה יסתיימו, לוקאס אמר שאם אמשיך לאמץ את הרגל שלי ככה אז רק עוד הרבה זמן. קיוותי שלא אצטרך בסוף ליסוע לבית חולים על זה.
עברתי במסדרונות ושמתי לב שכולן מתעלמות מקיומי, אבל כאן לעומת בלרטון נראה שכל אחת התעלמה גם אחת מהשנייה.
סיימנו ללכת במסדרון רחב לאורך הקומה הראשונה ופנינו שמאלה למסדרון מבודד וריק לגמרי.
הבנתי שהגענו.
נעצרנו כמה צעדים לפני זוג דלתות גדלות בצבעי לבן ירוק. "הוד מעלתי, תחכי כאן מספר רגעים אני צריכה להודיע קודם על בואך." היא אמרה ולפני שהספקתי לענות משהו היא הסתובבה וניגשה אל הדלתות.
היא פתחה אותן נכנסת פנימה והן מייד נסגרו מאחוריה.
חיכיתי כמה דקות בדממת המסדרון עד שהדלתות נפתחו וריינה קראה לי להיכנס פנימה.
"הן מוכנות לקבל אותך." היא אמרה ומיהרה לעזוב את המסדרון.
