*כן, אני פרסמתי 3 פרקים בבת? כן, אני פרסמתי 3 פרקים בבת אחת.*
-------------------------------------------------------------
~•~
הדלתות נסגרו מאחורי גבי, ידעתי שאין לי לאן לברוח ממנו. לפחות לפי התוכנית גם לא הייתי צריכה, אבל גופי רצה, הכרחתי אותו להירגע מעט.
צפיתי עכשיו קדימה, מבטי נפל ישירות על אדוארד, אפילו מהמרחק הזה ראיתי איך שצפה בי במבט חסר רחמים לגמרי, הרגשתי כמו טרף שהכניסו לכלוב של אריה.
ליבי השתולל בחזי, צפיתי בו בשקט לא זזה ממקומי אפילו חצי צעד. הוא עמד מול האח הבוערת ולפת בידו את משענת הספה. מבטו לא זז ממני וגם לא השתנה.
גמרתי את רוקי בכוח.
"תתקרבי אלי." שמעתי אותו פוקד עלי בטון רם שאשמע אותו מהצד השני של החדר, טון דיבורו היה חד משמעי ובלתי ניתן לעירעור.
יצא לי כבר להכיר את הקול הזה, ידעתי שהוא כועס מאוד. זה היה רק השקט לפני הסערה, רק הרוגע הקפוא שעוד רגע יהפוך לזעם חסר מעצורים.
סופת חול שעוד רגע תתחיל בצהרי היום במדבר.
התקדמתי אליו בשקט חוצה את החדר בדממה, הרכנתי את ראשי מעט, השטיח בלם את צעדי הלא יציבים על הריצפה.
אני אמורה להיות כנועה מפוחדת וחלשה, שנאתי את זה ובו זמנית הרגשתי שאני נכנעת לכך באופן טבעי.
התחשק לי להתנגד לכך. השתקתי את הרצון הזה.
התקדמתי לא יציב אך מהר, רק כדי לא להוציא אותו מדעתו. ידעתי שהוא לא אוהב לחכות, ואם אתעכב יהיו לכך השלכות והוא לא יתן לי אפילו רגע אחד לומר מילה.
נעמדתי מולו סוף סוף, מרימה את מבטי אליו בפחד.
ידו מייד לפתה בכוח את הלסת התחתונה שלי, תופסת אותה בכוח. לא הופתעתי מכך שזה קרה.
כמה רגעים הוא רק עמד מולי והכריח אותי להסתכל בעינייו הכהות. הוא סקר אותי בשקט. הרגשתי את הלפיתה שלו רק מתחזקת עם כל רגע. הוא היה קרוב מידי אלי עכשיו, הרגשתי את חום גופו וריח הבושם שלו חזק מידי לצידי.
"יש לך שלושים שניות לומר לי את הסיבה למה ברחת." הוא אמר בטון שהיה מלא בזעם קפוא ולא מעוכל מרפה מאחיזתו. כל גופי נתקף צמרמורת.
נשענתי מעט על משענת הספה לצידי בחולשה, הייתי חייבת לשחק טוב את התפקיד הזה.
הרמתי אליו מבט מלא דמעות.
"אני בהריון, ברחתי כי פחדתי שיקרה מה שקרה עם הילדה שלנו." אמרתי לו מדקלמת בטון יחסית מהיר את המשפט, הייתי חייבת להישמע מבוהלת.
"את בהריון?." הוא שאל בקול תוהה, ראיתי אותו מרים גבה. זה עדיין לא עירער אפילו מעט את הכעס שלו.
"כן." עניתי לו והרגשתי את ידו פוגעת בכוח בלחי שלי.
הכרחתי מספר דמעות לזלוג על לחיי, השפלתי את מבטי מולו.
"את בגדת באמוני." הוא אמר בטון נמוך וכבד, הרגשתי כאילו מניחים אלי משקולת.
"את ברחת ממני, אחרי כל מה שדאגתי לך.
יצאתי מדעתי בחיפוש אחרייך, את מודעת בכלל איזה השלכות היו לחיפושים האלה?. אילו דברים הוקפאו והוזזו רק כדי שאני אחפש אותך. העם שלך סבל בגללך בזמן הזה." אדוארד אמר מטיח בי וידו שוב לפתה את פני בכוח.
