_
ליסין לייארה הרימה מבט אל שמיים אפורים לבנים ומיהרה להוריד אותו חזרה לשביל לפנייה. השמיים היו אפורים בדיוק כמו כל המקום סביבה, היא הרגישה דמות בסרט שחור לבן.
היא חלמה לברוח מהרגע שהגיעה לכאן לפני שלושה חודשים, וכרגע כל יום עבדה קשה כדי להרוויח את כל מה שנתן לה אליאס, המפקד שבשבילו עבדה כדי לשרוד.
היא חשבה כל יום על הוריה ועל משפחה, חשבה על לרנסיה ועל כל מי שלא שמעה עליו או ממנו כל כך הרבה זמן.
אבל כל פעם כמו עכשיו היא השליכה את כל המחשבות האלה, עד שהעלימה אותן אחת אחת מעצמה. אסור היה לה לחשוב על זה כשהיא בציעה את המשימות שלה בתור מרגלת עבור אליאס.
ליסין נשמה עמוק ממשיכה להתקדם בשביל הריק שהיה מלא משני צדדיו בשכבת שלג.
היא הצמידה את המעיל שלה קרוב יותר אל גופה עוטה על עצמה את ההבעה שהייתה צריכה והעבירה במוחה שיר ישן, שהיה חסר שם וזמן בדיוק כמו שהיא עצמה הייתה עכשיו.
היא התקדמה רק מספר צעדים כששלג קל החל לרדת מחדש, הפעם היא לא הרימה את מבטה.
~
