זה זה. זה זה. כן זה המשוכתב העדכני.
___________________________________________
~•~
"אני רוצה גלידת מנטה עם קרמל מלוח ואגוזים." אמרתי לו מתמתחת במקומי, בנתיים שצפיתי בו נכנס עייף לחדר שלנו ומתכוון ללכת להחליף בגדים. מגיע לו. הוא התקדם מעביר את ידו בשיערו ומסיט את תלתליו הכהים לאחור.
"אבל עכשיו שתיים עשרה בלילה, ואת עדיין ערה." הוא אמר מציין, בנתיים שהוא נעצר במקומו לא רחוק ממני וצפה בי במבט בוחן.
"אבל אני רוצה עכשיו." רטנתי בילדותיות בנתיים שהוא סוקר אותי ומרים גבה, מקרוב הוא נראה אפילו עוד יותר עייף. נפלא.
"זה דחוף לך?." הוא שאל באי הבנה מתקדם עוד מספר צעדים לכיווני ונשען על הספה, הינהנתי אליו.
"מאוד מאוד, אני מרגישה שאתעלף אם לא אקבל אותה עכשיו." אמרתי מרימה אליו מבט חצי מקווה חצי משתוקק. משום מה מצא חן בעיניי המשחק הזה.
"בסדר." הוא נאנח כאילו הטרחתי אותו יתר על המידה. הוא מלך, זה לא מה שיטריח אותו יותר מידי, מילה אחת לשומרים והם ידאגו להכל.
הוא תמיד היה עושה את זה, מתנהג ככה כאילו אני גורמת לו לטרוח יתר על המידה בשבילי. כאילו הייתי רק עול מעצבן בשבילו כשהעזתי לומר משהו או לדבר. המסר היה ברור, רוצה משהו, תבקשי מהמשרתות שלך. ככה זה גם הראה יפה מאוד מה הייתי בשבילו, והייתי רק דבר אחד. סיפוק, מעבר לכך הבאתי לו רק כאב ראש, כפי שהוא נהג לומר.
-
"אני מרגישה שזה יהיה בן." אמרתי לו בנתיים שאעברתי את הכפית בקרעת הגלידה, עושה מבט מתלהב ומכניסה את הכף לפי. לא חיבבתי גלידת מנטה במיוחד אבל גם לא חיבבתי הרבה מאכלים אחרים ועדיין הכרחתי את עצמי לאכול אותם.
"למה? בגלל שבנים אוהבים מנטה ואם זאת הייתה בת היית אוכלת גלידת תות?." אדוארד שאל אותי בהתגרות מהצד השני של השולחן בנתיים שהוא ישב וצפה בי בשקט. משום מה זה לא הפריע לי יותר מידי, להפך, רציתי שיצפה בהצגה.
"אתה יכולת גם להביא לעצמך גלידה ולאכול איתי." אמרתי מציינת בפניו והורדתי את מבטי חזרה לגלידה תחתי. "בנוסף, אתה בן ואתה לא מסוגל לסבול כל מה שקשור למנטה." אמרתי דוחפת עוד כפית גלידה לפי, זה היה שילוב מוזר, למה ברחתי דווקא בו.
רציתי גם להוסיף מלפפונים חמוצים בצד רק כדי להגעיל את אדוארד, אבל החלטתי שזה יהיה מוגזם בשבילי ואני אקיא יותר מהרגיל. מזל שהחלטתי לוותר על התענוג.
"את צודקת, אז, למה את חושבת ככה?." הוא שאל עם אותו חיוך על שפתיו. מתעלם מהדבר הראשון שאמרתי ועובר ישר לעיקר, כי ברור שמה שמעניין אותו זה למה אני חושבת שיוולד בן.
הרמתי אליו את פני צופה בו במבט מלאכי, ומערבבת את הגלידה בעדינות בצלחת. "אני יודעת, אני פשוט יודעת כי אני האמא." עניתי לו שולחת אליו חצי חיוך מרוצה ודוחפת עוד כפית לפי, הפעם אחת מלאה בקרמל.
