עבר שבועיים מאז מה שקרה. לוקאס הגיע ולקח את מתאו לבית חולים, רציתי לבוא איתם אבל לוקאס אמר שזה מסוכן מדי.
כמה שומרים לקחו אותי ואת אלנה בחזרה למלון ואמרו לנו לארוז הכול.
כשסיימנו לארוז הם לקחו אותנו הביתה.
ומאז שהורידו אותנו הלכתי לבית של מתאו.
כמובן שלקח לי שעתיים לשכנע את השומרים אבל בסוף ניצחתי. ומאז לא עזבתי את המיטה שלו. אלנה הודיעה לג'ורג שאני לא אגיע מסיבות אישיות.
סיפרתי לאלנה כל מה שקרה עם מתאו.
" קומי. " אני שומעת את הקול של לוקאס. אני מתעלמת ממנו, כמו שעשיתי בשבועיים האחרונים.
לא דיברתי עם אף אחד חוץ ממתאו. וגם זה בקושי. דיברתי עם אלנה אבל זה היה רק בשביל להסביר כל מה שהיה עם מתאו.
" הרופאים אמרו שישי סיכוי שמתאו יתעורר היום. " הוא אומר.
אני מסתכלת עליו. הוא מושיט לי בוקסר וחולצה.
אני מסתכלת עליו מבולבלת. " את צריכה להתקלח. " הוא אומר. לא התקלחתי או אכלתי או ישנתי מאז שירו במתאו.
זה פשוט מרגיש כאילו לקחו סכין ותקעו לי בלב. מה אם הוא ימות ? זאת תהיה אשמתי, הוא היה אמור לירות בי ולא במתאו.
כשלוקאס ראה שאני לא לוקחת את הבגדים הוא מניח אותם ויוצא מהחדר.
אחרי כמה דקות הוא חוזר עם אוכל. " תאכלי. " הוא פוקד. " אוקיי תקשיבי ילדונת, יש סיכויים שמתאו יתעורר היום, ועם הוא יראה אותך כשאת נראית ככה, הוא ירצח אותי כי לא טיפלתי בך. " הוא אומר בקול רך.
מאז מה שקרה כולם מדברים איתי בקול רך, אפילו השומרים והמשרתות. כאילו נתנו להם פקודה.
אני אפילו לא יודעת למה אני שבורה, הכרתי אותו במשך ארבעה שבועות אבל הייתי איתו כולה במשך יומיים לפני שירו בו.
למה אכפת לי ממנו, למה זה מרגיש כאילו ירו בדבר הכי אהוב עליי ? והדבר הכי גרוע זה.
שזה באשמתי.
הסתכלתי על האוכל " אני לא רעבה. "
" שקר , אני יכול לראות שאת רעבה מרק להסתכל לך בעיניים. "
אחרי כמה שניות שאני בוהה באוכל אני לוקחת אותו ומתחילה לאכול.
" כשאת מסיימת תיקחי את הבגדים ותיכנסי להתקלח. " הוא אומר ומצביע על הבגדים.
הפסקתי לאכול והסתכלתי על הבגדים.
לקחתי את הבוקסר וואו. למי זה שייך, הדבר הזה ענק.
הסתכלתי על לוקאס במבט של 'ברצינות'
" מה.. זה לא אשמתי שיש לך גוף קטן. " הוא אומר ויוצא. אני חוזרת לאכול.
אחרי כמה דקות סיימתי לאכול, לקחתי את הבגדים ונכנסתי להתקלח.
המקלחת שלו ענקית. הורדתי את הבגדים והתחלתי להתקלח. חפפתי את ראשי ופתאום שמעתי ראש מאחוריי.
הסתובבתי וראיתי את מתאו, עומד שם.
במהירות כיסיתי את גופי עם יידי.
" אתה ער. " אני אומרת בשמחה. הוא פותח את שלו כדי לומר משהו אבל אני קוטעת אותו.
" אל תדבר, ירו לך בצוואר, הרופאים אמרו שתנסה לדבר כמה שפחות. "
הוא מהנהן בהבנה. " אכפת לך.. " אני אומרת במבוכה כשאני שמה לב שאני ערומה והדבר היחיד שמכסה אותי זה הידיים שלי.
לוקח לו כמה שניות אבל הוא מבין ומסתובב.
הוא עדיין במקלחת אבל הוא לא רואה אותי כי גבו מופנה עליי.
חפפתי את שיערי במהירות, ניגבתי את עצמי
והתלבשתי. " אתה יכול להסתובב. " אני אומרת והוא מסתובב. הוא בוחן את גופי מה שגורם לי להסמיק.
" זה הבגדים שלי ? " הוא שואל בקול חלש.
" נראה לי, לוקאס הביא לי אותם ואמר לי להתקלח. " אני מסבירה.
הוא מהנהן.
" בוא איתי. " אני אומרת והוא עוקב אחרי.
אני משכיבה אותו על המיטה ומכסה אותו.
הוא מסתכל עליי במבט של 'את רצינית?'
" הרופאים אמרו שאתה צריך לנוח. " אני אומרת.
אני מסדרת את השמיכה אבל אז הוא תופס את ידי השמאלית.
הוא מלטף את הטבעת עם ידו הגדולה בעדינות ובוהה בה. אני לא עושה כלום, רק צופה בפנים המרוכזות שלו בטבעת. חיוך עולה על פניו.
זה גורם לי לחייך גם.
" זה הפעם הראשונה שאני רואה שאתה מחייך. אתה ממש יפה כשאתה מחייך. אתה צריך לחייך יותר. " אני אומרת. הוא מרים את פניו עליי.
אויש העיניים הכחולות האלו.
זה העיניים הכי יפות שראיתי בחיי.
הם בדיוק בצבע של האוקיינוס.
והצלקת על לחיו. למה אני מוצאת את הצלקת הזאת יפה ומושכת בו זמנית ?
אני מוצאת את עצמי לוקחת את את ידי ומלטפת את הצלקת שלו, זה מרגיש כל כך טוב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הפרק הבא יעלה כשאני אסיים לכתוב אותו.
❤❤❤
YOU ARE READING
My first love
Romanceאוליביה סקיי - בת 20 , מטר 1.55. אוליביה עובדת בבר בשם 'מופול'. לאוליביה יש חברה אחד כשהיא גם חברתה הכי טובה אלנה. אוליביה היא דיי ביישנית ומפוחדת בגלל עברה הרע. לאוליביה אף פעם לא היה חבר. למעשה אוליביה אף פעם לא התנשקה כי היא מחכה לבחור המתאים ש...
