מתאו ( 83 )

5.4K 276 79
                                    

השם שלי.

הפאקינג שם שלי חרוט על המותן שלה.

אני לא יודע מי עשה לה את זה. אבל כשאני אמצא מי עשה את זה אני אקלף לו את העור על סכין.

אם הוא עדיין חי.

וזה לא הכול. גופה מלא בצלקות חדשות. ראיתי הכול כשקילחתי אותה.

טוב, חצי מקלחת. לא יכולתי להמשיך להסתכל על גופה ולדעת שמישהו אחר נגע בה. ועוד ללא רשותה.

לדעת שמישהו פצע את גופה ברמה שהיא התעלפה מחוסר דם.

אז קראתי לניקולס והוא המשיך לקלח אותה.

כולם מדברים על דברים אבל לא כל כך אכפת לי. כל מה שאני חושב עליו זה אוליביה.

אני רוצה ללכת לחדר שהיא נמצאת בו אבל אין לי את האומץ.

המון מהרוסיים נמצאים במטוס אחר בדרך לניו יורק ששם החיילים שלי ישימו אותם במרתף שלי וחלק מהם כבר מתים.

אני מלא בדם. אני מסריח ואני אמור להתקלח אבל אני לא יכול להתקלח.

אני חייב לראות אותה. אני לא יכול להמשיך לחכות. אני חסר סבלני.

אני קם מהכיסא שלי והולך לחדרה שבמטוס.

" את ערה.. " אני אומר כשאני פותח את הדלת. ציפיתי שהיא תהיה עדיין מעולפת. אחרי הכול היא איבדה המון דם.

לפחות זה מה שדניאל אמר.

אני מתקרב אליה אבל היא מתרחקת ממני בפחד.
הסיוט הכי גדול שלי התגשם.

היא מפחדת ממני.

" מה הם עשו לך.. ? " אני בקושי אומר.

" אתה לא אמיתי.. " היא לוחשת.
" מִי אָמוּר. "
" אתה לא אמיתי. אתה לא אמיתי. אתה לא אמיתי. אתה לא אמיתי. אתה לא אמיתי. אתה לא אמיתי. אתה לא אמיתי. אתה לא אמיתי. " היא לוחשת לעצמה שוב ושוב וכשהיא פותחת את עיניה והיא רואה שאני עדיין פה היא נראית כל כך מבולבלת.

דמעות יורדות על הפנים שלה.

" מִי אָמוּר- "
" בבקשה.. לך. " היא קוטעת אותי. " אם אתה לא אמיתי תיעלם. "
" אני אמיתי מִי אָמוּר. "
היא מנידה בראשה ללא. " אתה לא אמיתי. "
" אני כן. אני אמיתי. ואני מצטער שלקח לי כל כך זמן להגיע. " אני אומר.

היא מנידה את ראשה במהירות. " הוא לא אמיתי.. את סתם הוזה.. " היא לוחשת לעצמה כשהדמעות ממשיכות לצאת מעיניה. " את תתעוררי עוד מעט ותגלי שהכול היה חלום. "

" מִי אָמוּר. אני אמיתי. "
" לא. " היא לוחשת בקול חלש.
הדמעות המזוינות ממשיכות לרדת על הפנים היפות שלה.

אלוהים, אני שונא לראות אותה בוכה.

זה גורם לי לרצות לרצוח את מי שגרם לה לבכות.

My first loveWhere stories live. Discover now