עכשיו נחתנו בניו יורק ואני עדיין בחדר, על המיטה. בוהה בארון שאוליביה נמצאת בו כל הטיסה.
אני לא יודע אם היא ישנה או לא אבל אני כן יודע שהיא לא יצאה מהארון בכלל.
" אפשר להרים את הארון. " הקול של לוקאס מפריע לי לבהות בארון. אני מסתובב ומסתכל עליו.
" מה ? הוא לא כזה כבד. היינו מרימים כפול מהמשקל הזה בגיל 15. " הוא אומר. אני מגלגל את עיניי.
חתיכת אדיוט מהלך.
אני ולוקאס שומעים תזוזות בארון ושתינו מתקרבים לדלת של הארון.
הדלת נפתחת ואוליביה שם.
עיניה אדומות והיא נראית מפוחדת.
היא ראתה אותי ואת לוקאס.
היא נראית כל כך מבולבלת ומפוחדת.
" מה קורה ילדונת. " לוקאס אומר בקול טיפה עצוב. הוא מתכופף לישיבת צפרדע ככה שהוא מולנפניה.
אוליביה סגרה את הדלת במהירות על הפנים של לוקאס.
" זה היה חצוף.. " הוא מלמל וקם. ברגע שהוא קם החטפתי לו כאפה בראש.
" נו מה נהיה ? כל יום מישהו אחר מביא לי כאפה. מה אני ילד כאפות ? "
" כן. " אני עונה.
" מִי אָמוּר. " אני אומר בקול רגוע. " אני פותח את הדלת. " אני אומר ופותח את הדלת.
אני רואה את אוליביה מסתכלת על הרגליים שלה. לא מסתכלת עליי בכלל.
הגוף שלה התכווץ לקרבה שלי.
" מִי אָמוּר.. " אני לוחש.
היא מנידה בראשה ולוחשת לעצמה." הוא לא אמיתי.. אל תפלי לזה אוליביה. " היא לוחשת שוב ושוב לעצמה.
היא עוצמת את עיניה ופותחת את עיניה אחרי כמה שניות.
היא מסתכלת עליי. עוצמת עיניים ופותחת שוב.
" איך אתה עושה את זה.. ? " היא לוחשת. " איך אתה עדיין פה.. ? למה אתה לא נעלם.. ? " היא נראית כאילו היא עומדת לבכות.
" בגלל שאני אמיתי מִי אָמוּר. ואני לא מתכוון להיעלם. " אני אומר. היא מנידה בראשה. " לא.. " " כן. " אני משיב.
היא נראית כל כך מפוחדת ומבולבלת. כשהסתכלתי אחורה לוקאס כבר לא היה פה.
" אנחנו בבית. " אני אומר. " אוסקר מתגתגע אליך. " אני אומר כשאני נזכר בימים שהכלב הזה היה נובח כמו משוגע. לא הייתי שם אבל כשדיברתי עם הבנים שמעתי אותו.
גם לוקאס אמר שהוא התחיל לנשוך את כולם. ואף אחד לא מעז להתקרב אליו.
היא הרימה את ראשה כשהזכרתי את אוסקר.
הפנים שלה נראות כל כל ריקות שזה מפחיד.
היא לא מאמינה לי. אני יכול לראות את זה.
היא גם מפחדת ממני. אני יכול לראות את זה.
אבל אני לא מוותר.
" בואי תצאי. " היא חושבת על זה במשך כמה שניות ואז יוצאת מהארון.
" תירגעי אוליביה.. את הולכת להתעורר עוד מעט בכל מקרה.. מה כבר יכול לקרות בזמן שאת חולמת ? " היא מדברת לעצמה.
אני יוצא מהחדר והיא מאחוריי כולם יצאו מהמטוס וחיכו בחוץ.
כשהם ראו אותנו הם נכנסו למכוניות שלהם והתחילו לנסוע.
" תיכנסי. " אני מבקש מאוליביה ומכוון למכונית. היא נכנסת, אבל למושב באחורי.
אני לא אומר כלום ופשוט נכנס ומתחיל לנסוע.
ברור שהייתי מעדיף שהיא תשב לידי אבל אני לא יכול להכריח אותה.
אז פשוט שתקתי.
שמתי את השיר. " All Too Well "
של מישהי בשם טיילור סוויפט. אני לא מכיר את הזמרת אבל אני יודע שהיא הזמרת האהובה על אוליביה וזה השיר האהוב עליה.
היא תמיד שמה אותו כשאנחנו נוסעים.
אני לא יודע למה שמתי אותו. כנראה רציתי לגרום לה להבין שאני אמיתי או משהו.
הסתכלתי דרך המראה ויכולתי לראות את פניה מונחות על החלון, צופות הנוף היפייפה.
היא שמעה את המוזיקה והייתה קצת בשוק.
אבל היא המשיכה לשתוק ולהסתכל על הנוף.
אחרי נסיעה הגענו הביתה.
אוליביה נראתה יותר בשוק ממקודם.
היא כל כך מבולבלת ולא מבינה איך הגענו לפה.
אני יוצא מהמכונית ופותח את הדלת שלה.
היא יוצאת ומסתכלת על הבית בשוק.
השומרים פותחים לנו את השער ואני מגיש לאחד מהשומרים את המפתחות של הרכב שלי.
היא התקדמה לבית בשוק.
פתחתי את הדלת ואוסקר הופיע משום מקום.
כשהוא ראה את אוליביה הוא התקרב אליה באיטיות. לא נוגע בה.
אני חושב שהכלב הזה שם לב לפחד שלה.
כלב חכם.
אוליביה נראתה מפוחדת, וטיפה שמחה.
" כמה רחוק הדמיון הזה הולך לקחת.. ? " היא שואלת את עצמה.
אם אתם שואלים אותי אני לא חושב שהיא מתכוונת לומר את המילים האלה בקול רם. אני חושב שהיא אומרת את המחשבות שלה ולא כל כך אכפת לה בגלל שהיא חושבת שהיא חולמת.
אוסקר מריח את אוליביה וכשהוא שם לב שזאת היא ושהוא שם לב שהיא ממש מפחדת הוא התחיל להתהלך סביבה במגוננות. מחפש את הבן אדם שהפחיד אותה עם העיניים.
אני מתחיל לחשוב שהכלב הזה לא כל כל רע.
העיניים של אוסקר מחפשות לנקמה.
אל תדאג אוסקר. אתה תוכל לאכול לעזור חי לרצוח אותם עם תרצה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
גמר חתימה טובה וצום קל לכל מי שצם 😇
❤️❤️❤️
YOU ARE READING
My first love
Romanceאוליביה סקיי - בת 20 , מטר 1.55. אוליביה עובדת בבר בשם 'מופול'. לאוליביה יש חברה אחד כשהיא גם חברתה הכי טובה אלנה. אוליביה היא דיי ביישנית ומפוחדת בגלל עברה הרע. לאוליביה אף פעם לא היה חבר. למעשה אוליביה אף פעם לא התנשקה כי היא מחכה לבחור המתאים ש...
