52 יום, 5 שעות, 34 דקות, ו43 שניות.
זה כמה זמן עבר מאז שנחטפתי.
כל יום מישהו אחר בא ועושים דברים ללא רשותי.
ולפעמים הם באים ביחד, וזה הכי נורא.
אם חשבתי שמה שעברתי בילדות שלי היה נורא טעיתי ובגדול.
זה נורא כפליים.
אני סובלת, אני מתפללת כל יום שמתאן יבוא ויציל אותי.
אבל לא, הוא עדיין לא הופיע, אבל הוא יבוא, אני בטוחה בזה.
הדלת נפתחת ואני מתפללת שרק אחד יכנס.
אבל לא, עוד שתיים נכנסים.
הם מחייכים חיוך מוזר.
אני לא טורחת לכסות את עצמי בגלל שהל כבר ראו אותי ערומה.
אני ערומה מאז שהגעתי לפה.
לא הביאו לי בגדים.
שתי הבחורים תפסו אותי ושמו אותי על המיטה.
אני אף פעם לא הולכת למיטה מרצון. רק כשהם פה.
וכשהם הולכים אני בורחת מהמיטה כמו מאש.
הם פותחים את הרגליים שלי והבחור שנכנס ראשון עולה מעליי ונכנס לתוכי בלי רחמים.
אני לא בוכה, או צועקת, הפסקתי לעשות את זה אחרי יום 32.
כשהבנתי שזה לא יעזור לא ושהם נהנים לראות אותי סובלת.
אבל גם אם אני ארצה לצעוק, אני לא יכולה, אני לא יכולה להוציא כלום מהפה שלי.
אני אפילו מפחדת לזוז בלי הרשות שלהם.
כי העונשים שלהם נוראיים.
הם קושרים אותי באוויר מהידיים ומכים בי עם מקלות מוזרות ועם סכינים.
אני לא יודעת כמה צלקות חדשות יש לי אבל לא אכפת לי יותר..
אני רעבה..
אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שאכלתי.
אם אני רוצה להשיג משהו אני צריכה לרדת להם.
אני לא רוצה לעשות את זה אבל יש ימים שאני מרגישה שאל אני לא אקבל מים ואוכל אני ימות..
אז אני חייבת לרדת להם לפעמים.
ואני לא אוהבת את זה..
אני מצחננת כל יום שמתאו יבוא ויקח אותי.
אני אפילו חולמת עליו לפעמים כשאני בארון.
לא שמתי לב אבל הבחור הראשון יצא ממני והבחור השני נכנס לתוכי.
בזמן שהם עושים את זה אני מחזיקה את הדמעות שלי ומנסה לא לצעוק או לזוז בכאב.
ואני חושבת על מחשבות שלי עם מתאו, לוקאס, דניאל, רפאל, ואפילו זכרונות טובים שלי משהייתי קטנה עם ניקולס ודייגו.
YOU ARE READING
My first love
Romanceאוליביה סקיי - בת 20 , מטר 1.55. אוליביה עובדת בבר בשם 'מופול'. לאוליביה יש חברה אחד כשהיא גם חברתה הכי טובה אלנה. אוליביה היא דיי ביישנית ומפוחדת בגלל עברה הרע. לאוליביה אף פעם לא היה חבר. למעשה אוליביה אף פעם לא התנשקה כי היא מחכה לבחור המתאים ש...
