מתאו ( 18 )

7.9K 238 17
                                    

סיימנו לארוז וראיתי שההורים של אוליביה לא כאן. כנראה השומרים לקחו אותם.
אוליביה נראית מבולבלת. " מתאו, איפה ההורים שלי ? "
" איפה שהם אמורים להיות. " במרתף שלי מחכים לעינויים עד למוות.

נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע. " לאן אנחנו נוסעים עם הבגדים שלי ? " היא שואלת.
" לבית שלי, או יותר נכון לבית שלנו, את הולכת לגור אצלי מעכשיו. " היא נראית מופתעת ומבולבלת בו זמנית.

" מה לגבי אלנה ? היא החברה הכי טובה שלי אני לא רוצה שהיא תגור לבד. " היא אומרת
" נקנה לה דירה קרוב אלינו ככה שהיא תוכל לבקר מתי שתירצי ותוכלו לישון אחד אצל השנייה מתי שתירצו. " אני אומר.

היא לא שמחה מזה אבל היא מהנהנת.
הגענו הביתה אוליביה הוציאה את המזוודות שלה.

" מה את עושה ? "
" לוקחת את המזוודות ? "
" את יודעת שיש משרתות בשביל זה ? "
" אתה יודע שאני יכולה לעשות את זה לבד ? "
" אני יודע אבל עדיין, משלמים להם כדי לעשות את זה. "
" אני מעדיפה לעשות דברים לבד, בלי משרתות ובלי שומרים. "
" אוקיי... "

היא התחילה ללכת עם המזוודות אבל חטפתי לה אותם " היי ! "
" מה ? אמרת בלי שומרים ומשרתות, אני לא שומר ולא משרת. "אני אומר.
" גם אמרתי שאני מעדיפה לעשות דברים לבד. "
" באמת ? לא הקשבתי לזה. " שיקרתי.

זרקתי את המפתחות שלי לאחד מהשומרים.
נכנסנו לבית שלי ועכשיו גם של אוליביה.
הלכתי לקומה שלוש במעלית ואוליביה עקבה אחרי.

נכנסתי לחדר שלי.
אוליביה נראית מבולבלת, לוקח לה כמה שניות ואז היא מבינה. " א-אנחנו ישנים באותו חדר ? "
פניה נהפכות לאדומות.

המחשבות שלה כרגע חושבות על מה יקרה עם נהיה באותו חדר, אם נתנשק ומה אם יותר גרוע.

כמו שאמרתי, אפילו בן אדם עיוור יכול לקרוא אותה.

" תירגעי מִי אָמוּר, אנחנו לא נעשה כלום בלי הרשות שלך. " אני אומר והפנים שלה נהפכות להיות אדומות.

" קדימה בואי נלך, נאכל ארוחת צהריים. " אני אומר והיא עוקבת אחרי למטבח.

אמרתי לשומרים שיבדקו את המידה שלה בבגדים ויקנו לה בגדים מפוארים יותר.
ושיסדרו אותם בארון, וגם את הבגדים הרגילים שלה, למקרה שהיא לא תאהב את הבגדים המפוארים.

אני ואוליביה אכלנו ודיברנו, היא סיפרה לי על ההורים שלה ומה הם עשו לה. כשסיימנו לאכול הלכתי למרתף, להנות עם ההורים של אוליביה, אם בכלל אפשר לקרוא להם 'הורים'.

ואוליביה נרדמה על הספה הבאתי לה שמיכה , כיסיתי אותה ויצאתי.

ירדתי וראיתי אותם קשורים בעמידה והם נראים מפוחדים. כשהם רואים אותי הם נהיים יותר מפוחדים.

" שלום לכם ג'יימס ואוריה. " אני אומר, מחייך את החיוך המעוות שלי.

אני לוקח את אחד מהשוקרים שלי.
" אז... מי התעלל באוליביה יותר ? " אני שואל.
" היא היא , זאת היא ! " ג'יימס אומר.
" לא נכון זה הוא ! "
" אתם יודעים שאני יכול לשאול את אוליביה והיא תגיד לי, ומי שעשה את זה ישלם בעונש חמור יותר בגלל ששיקרתם לי. " אני אומר באיום שהחיוך המעוות עדיין על הפנים שלי.

My first loveWhere stories live. Discover now