" לא ! בבקשה ! אל תיקחו אותי לשום מקום ! לא עשיתי משהו רע ! " צעקות מעירות אותי.
אני קמה במהירות מהספה ורצה לכיוון הצעקות.
ראיתי מרתף, ירדתי למטה וראיתי את מתאו ולוקאס " מה הולך פה ? שמעתי צעקות.. "
אני אומרת. הסתכלתי מסביב וראיתי את אבא שלי קשור בעמידה ואת אמא שלי לידו שהיא משוחררת.
" אמא ? אבא ? מה אתם עושים פה ? " אני שואלת. טיפה מפחדת, מה אם הם חזרו בשביל לקחת אותי הביתה בחזרה ? אני לא רוצה לחזור איתם, טוב לי עם מתאו.
מה אם מתאו יביא להם אותי ? הם בטח אמרו לו שהם לא עשו כלום והוא האמין להם.
ההורים של שקרנים טובים, ממש טובים.
אפילו שניסיתי לברוח בגיל 14 והלכתי למשטרה וסיפרתי להם הכול ההורים שלי אמרו להם שאני הוזה לפעמים והם האמינו להם.
וכשהגענו הביתה העונש היה חמור, ממש חמור.
" אוליביה מתוקה שלי. " אמא שלי אומרת ומתקרבת אליי, מתוך אינסטינק של פחד אני מתרחקת.
" תגידי להם שלא עשינו לך כלום. " היא אומרת.
תגידי את האמת אוליביה אולי מתאו לא יתן לי ללכת איתם.
לא תשקרי אוליביה, כי אולי מתאו כבר בצד שלהם ואם תשקרי אולי העונש יהיה פחות חמור.
" היא לא תענה על זה כי היא מפחדת ממכם , אלוהים יודע למה, כי אם אתם תעזו לגעת בה שוב זה יהיה הדבר האחרון שתעשו. " מתאו אומר. הוא בצד שלי, הוא לא מחזיר אותי להורים שלי.
מתאו תופס בידי , " תטפל באוריה. " הוא פוקד ללוקאס שמהנהן.
למה הוא מתכוון ב'תטפל' ?
אנחנו עולים במדרגות, האחיזה שלו מתחילה לכאוב לי.
" אתה מכאיב לי.. " אני אומרת בקול חלש.
הוא משחרר את ידו במהירות אבל עדיין מחזיק אותה.
הגענו לחדר שלו.
" למה התכוונת שאמרת 'לטפל' בה ? ולמה הורים שלי היו שם ? " אני מתקיפה אותו בשאלות.
" לאט לאט עם השאלות מִי אָמוּר. " הוא אומר ברוגע. איך הוא יכול להיות רגוע ?
" כשאמרתי לטפל באוריה. הם הולכים לשלוח אותה למוסד שבו היא תלמד להיות אישה טובה.
אוריה וג'יימס היו שם כי הם התעללו בך כל חייך. "
הוא אומר. " הם לא התעללו בי הם רק... " הוא מרים את הגבות שלו, מחכה לתגובה שלי.
" הם רק... הענישו אותי שעשיתי משהו רע. " אני מתרצת. אבל זה לא ממש שקר, הם כן היו מענישים אותי שהייתי עושה משהו רע.
" כשאת אומרת 'הענישו' את מתכוונת למכות.
הם הכו אותך, הרעיבו אותך גרמו לך לישון בחוץ בקור, ועוד דברים שאת עדיין לא מוכנה לספר לי, כל מה שהם עשו לך זה נקרא התעללות. " הוא קובע.
הוא צודק... ההורים שלי באמת התעללו בי... אם חושבים על זה לא הייתה לי ילדות בכלל... כל הזכרונות מתחילים לחזור, המכות, הצלקות, הבכי, ההרעבות,
הכול.
אני מרגישה את הנשימה שלי חומקת ממני.
" מִי אָמוּר תסתכלי עליי. " מתאו פוקד , אבל אני לא מצליחה לשמוע , לאט לאט הכול נהיה מטושטש.
" מִי אָמוּר תישארי איתי ! " זה הדבר האחרון שאני שומעת לפני שהכול נהיה שחור.
~~~
" אתה צריך לאכול. " הקול של מישהו גורם לעיניי להתעורר.
אני רואה את מתאו ולוקאס רבים ליד הדלת.
" אני אוכל כשהיא תתעורר. " הוא אומר.
" בבקשה אל תרעיב את עצמך ולא תתקלח כמו שהיא עשתה. "
לוקאס אומר.
" תחזור על מה שאמרת ? "מתאו אומר.
" מה ? "
" אתה רוצה להגיד לי שהיא הרעיבה את עצמה במשך שבועיים ?! " הוא שואל או אומר, אני לא יודעת.
" ניסיתי להביא לה אוכל, היא לא אכלה. " לוקאב מגונן על עצמו.
" לוקאס בנסון אני נשבע לך שאני אהרוג אות- "
" תספיקו לצעוק אחד על השני... אתם עושים לי כאב ראש.. " אני קוטעת אותו. אני מרגישה שהראש שלי מתפוצץ.
" מִי אָמוּר "
" ילדונת " מתאו ולוקאס אומרים באותו הזמן ובאים למיטה שלי.
כל אחד יושב בצד אחר. " את רעבה ? "
" את צמאה ? "
" את רוצה משהו שיהיה לך נוח ? "
מתאו ולוקאס מתחילים לשאול.
" לא... רק להיות בשקט... " אני אומרת שהכאב ראש מתחיל שוב שהם מתחילים לדבר.
שניהם מהנהנים בהבנה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
❤❤❤
YOU ARE READING
My first love
Romanceאוליביה סקיי - בת 20 , מטר 1.55. אוליביה עובדת בבר בשם 'מופול'. לאוליביה יש חברה אחד כשהיא גם חברתה הכי טובה אלנה. אוליביה היא דיי ביישנית ומפוחדת בגלל עברה הרע. לאוליביה אף פעם לא היה חבר. למעשה אוליביה אף פעם לא התנשקה כי היא מחכה לבחור המתאים ש...
