אהבה חטופה

התפרקות

■נקודת מבט לוגן :
קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי שאני צריך לעשות עם היילי שיחה ולהסביר לה שהיא חייבת להישאר פה. ניק הוא איום בשבילה כרגע. עליתי אל החדר שלה ופתחתי את הדלת. היא ישבה במיטה שלה,בוהה בקיר שמולה.
"היילי אנחנו צריכים לדבר" התיישבתי במיטה על ידה. "את לא יכולה ללכת מפה. זה לא בטוח בשבילך. ניק דבוק אלינו וכל רגע הוא יכול להופיע. ותאמיני לי שהוא ירצה לנקום. פה לפחות אוכל להגן עלייך אמרתי לה במבט דואג אך בו זמנית רגוע.
"אין סיכוי שאני הולכת להישאר פה, ואם אתה חושב ככה אז אתה חי בסרט! אם לא תתן לי ללכת אז אברח!"
היא השיבה לי זועמת.
מבטי כבר לא היה רגוע, ופרצופי האדים מזעם.
"את לא תצליחי לברוח. לא אתן לך"

"אני אברח. עשיתי את זה כבר ואעשה זאת שוב..." היילי ענתה.
"את לא ברחת. רק ניסית. בפעם הראשונה תפסתי אותך, ובפעם השנייה ניק תפס אותך. ואם הוא לא היה תופס אותך, אז אני הייתי תופס אותך" עניתי לה זועם יותר מקודם.
" לא מעניין אותי. אני יוצאת מפה. הסתדרתי לפניי כן ואסתדר גם עכשיו. אם ניק ימשיך עם זה אני פשוט אפנה למשטרה וזהו"
ועכשיו באמת התעצבנתי.
"את לא מבינה?!?! ניק, וכל המאפיות, הם כמה רמות מעל המשטרה! הם משהו מעבר!
שום משטרה לא תעזור לך במקרה של מאפיות!!" צרחתי והיא השתתקה.
אין לה שום מושג בעניינים האלה. של איך עובדות מאפיות. אני קאפו של מאפיה, אני יודע איך זה עובד. אם מישהו אומר משהו למשטרה, המאפיה תרדוף אחריו ותגרום למותו.
יצאתי מהחדר של היילי וטרקתי את הדלת מעצבים. עד שחשבתי שאולי  הצלחתי לטמון בה קצת אמון הכל נהרס!

■נקודת מבט היילי:
לוגן יצא מהחדר והתחלתי לבכות. לא רציתי לבכות לידו, כי רציתי להראות חזקה. בכיתי עד שנרדמתי. כשהתעוררתי כבר היה צהריים.
יצאתי מהחדר כדיי לקחת לי כוס מים. שמתי לב שהיה ממש שקט בבית. הלכתי אל השומר שליד דלת הכניסה . "איפה לוגן?" שאלתי אותו. הוא חשב אם לענות לי, ולבסוף אמר "הוא יצא לנסיעה קצרה. אני מניח שעוד מעט יחזור" הפנים שלו היו חסרות הבעה. הוא פשוט עמד כמו פסל. חשבתי לעצמי שאולי זה הזמן לברוח. יש רק שומר אחד בדלת הכניסה, ולוגן אפילו לא נמצא פה.
אני רק צריכה להוריד את השומר ויש סיכוי שאני חופשיה!
רוקנתי את המים מהכוס ששתיתי בה, והתקרבתי אל השומר.
"סליחה על זה.."  אמרתי לשומר. "על מה?" הוא שאל מבולבל. "על זה". ושברתי לשומר את הכוס על הראש!
הוא נפל לרצפה ואיבד הכרה. לקחתי  ממנו את המפתחות. פתחתי את הדלת
ו....לוגן היה בצדה השני! מצידו היו שני שומרים. השומרים תפסו אותי בשתיי ידיי, והחזיקו אותי מול לוגן. השתוללתי קצת."מה הקטע שלך?" לוגן סינן בין שיניו החורקות, כשהוא כולו אדום. ואז התפרקתי. "אני רוצה הביתה!!!!"
והתחלתי לבכות. עכשיו אני נראית לו חלשה ופגיעה.

■נקודת מבט לוגן:
היילי שוב ניסתה לברוח. היא עילפה את השומר. סימנתי לשני השומרים שעמדו מצידי לתפוס אותה. אני ממש כעסתי. ואז היילי אמרה "אני רוצה הביתה!!!!" והחלה לבכות.  עד עכשיו היא לא בכתה. היא פשוט התפרקה . ופתאום ריחמתי עליה והתרככתי טיפה. החלטתי לנחם אותה, ומשכתי אותה אליי לחיבוק.

■נקודת מבט היילי:
לוגן עשה מהלך לא צפוי. הוא משך אותי לחיבוק. עם כמה שהוא לא הבנאדם לחיבוק כרגע, הייתי צריכה את זה. וזרמתי עם החיבוק. פשוט התפרקתי בין ידיו החסונות של לוגן שהקיפו אותי. אי אפשר להגיד שזה לא גרם לי לתחושת חמימות.
ואז הרגשתי פרפרים בבטן.