אהבה חטופה

אני צריך לשמור עלייך..

■נקודת מבט היילי:

התעוררתי בחדר "שלי" .
לוגן עמד מולי. "מה.. קרה לי?" שאלתי. 
"את איבדת את ההכרה שלך אז לקחתי אותך לחדר. הזמנתי את הרופא. הוא יטפל בך. אני מצטער.."( הערת הכותבת: כל התרחיש הזה קורה עדיין בלילה)
נאנחתי. נשמעה דפיקה בדלת. "כנס" לוגן אמר.
נכנס מישהו לחדר. " תודה שבאת בכזו מהירות מייק".
" ברור אחי, מתי שתרצה". מי שכנראה שמו היה  מייק ענה לו.
מייק הזה נראה דיי צעיר , נראלי קרוב לגיל של לוגן. הם כנראה חברים.  הוא לבש חולצת טי שירט לבנה פשוטה.  ומכנסי ג'ינס שחורים. יכולתי לראות שמתחת לבגדים האלה עומד גוף שרירי וחטוב. היה לו שיער שחרחר ורענן.
לוגן אמר שהוא רופא לא? אז למה הוא לבוש ככה?
מייק פנה אליי-" היילי אני עכשיו אנקה לך את הפצעים ואחבוש אותם, אבל בשביל זה את תצטרכי להוריד את הבגדים".
עכשיו גם ראיתי את צבע עיניו. כחול עמוק.
לא עניתי לו כי לא רציתי להוריד את בגדיי מולם.
"קדימה היילי ההלבשה התחתונה שלך תישאר, ורק אנחנו כאן" הוא הוסיף.

לא ממש עוזר לי.....

" קדימה היילי, אין על זה ויכוח.." לוגן חיזק את דבריו של מייק.

הורדתי את חולצתי ומכנסיי.  מייק הוציא איזה חומר מחטא, והניח על הפצעים שהיו לי בבטן. נאנקתי מכאבבב.
לאחר חמש דקות שהוא חיטא לי את הבטן והגב, סף הכאב שלי לא עמד בזה , ואמרתי  "זה הספיק לי" .
באתי לקום , אבל לוגן תפס אותי, ואזק את ידיי ורגליי למיטה. " מה אתה עושה??!?!" אמרתי לו.
" מצטער שזה חייב היה להיות ככה. אבל חייב לחטא את הפצעים שלך. בבקשה אל תיאבקי, אחרת אצטרך לנקוט באמצעים" הוא ענה.

כמובן שלא הקשבתי לו והתחלתי לנסות להיאבק, ומייק לא הצליח לטפל בי כשזזתי כל הזמן.

" טוב לוגן אחי, אני לא אצליח ככה בחיים כשהיא זזה כלכך הרבה. בסוף היא תעשה לעצמה נזק" מייק אמר.

לוגן התקרב אליי ואמר לי " אני צריך לשמור עלייך, לא משנה איזו דרך תידרש. מצטער.."

"תרדים אותה" הוא אמר למייק.
הבנתי שמדובר שוב במטפחת עם החומר הזה. לפניי שהספקתי להגיד ללוגן משהו , כי לא הבנתי מה כוונתו ב"לשמור עליי" ,
מייק הצמיד את המטפחת לפנים שלי, אבל ניסיתי הפעם לעצור את הנשימה שלי. לאחר 15 שניות שניסיתי לעצור את הנשימה שלי , התייאשתי והייתי צריכה אוויר. והנה שוב אותה ההרגשה שהמשקל שלי צונח. ועיניי נעצמו.