אהבה חטופה

שק אגרוף 1/3

ידעתי שעוד עינוי הולך לבוא .

.........................................................................

■נקודת מבט לוגן:

אחד מהשכירים שקשרו אותי לתקרה היה גבוה, והשני נמוך. הם הסתכלו אחד על השני והנהנו. אני מניח שזה היה מן אישור בין שניהם. הנמוך בא והטיח אגרוף בבטני. במקום שבו ניק דקר אותי.
שמרתי על ארשת פנים קפואה.
ואז הגבוה התקרב אליי. קרוב כלכך עד שיכולתי להרגיש את נשימותיו הקרות על עור פניי. "פייייי אחי צחצחת שיניים לאחרונה?"
שאלתי אותו בציניות שגרמה לו להתלהט מעצבים. אולי זו הייתה טעות לעצבן אותו כך. כי בסופו של דבר אני שק החבטות המזדיין שלהם כרגע. בלי יכולת להשיב להם. הגבוה החל לפרוק את עצביו עליי, מגוון בשיטות הלחימה שבהן הוא משתמש. שניהם הכו אותי בקצב מסחרר, בזמן שאני מתנדנד בתגובה לכל מכה שהם מנחיתים עליי. "לוגןןןן!!! די תפסיקו כבר חארות חסרי רגישות שכמוכם!!!" "די תפסיקו כבר!!!" "מספיק!!!" "תרביצו לי במקום, עיניתם אותו מספיק!!!" היילי לא הפסיקה לצעוק דברים ברקע בניסיון שיפסיקו.
"אל תדאגי. תורך גם יגיע" השכיר הגבוה ענה להיילי על דרישתה.
"אבל בינתיים אי אפשר להנות ככה עם הצעקות שלך." "תשתיק אותה" השכיר הגבוה אמר לנמוך.

הנמוך צעד לעבר שולחן שהיה מונח בפינת החדר, ועליו היו פיסות בד ועוד כל מיני דברים.
הוא לקח חתיכת בד וקשר אותה מסביב לפה של היילי כדיי שתשתוק.

■נקודת מבט היילי:
הם הרביצו ללוגן על פצעי החתכים והדקירות שלו, וגם במקומות אחרים. כל הפנים שלו היו מפוצצות, וכל פצע דקירה החל לדמם שוב. צעקתי להם שיפסיקו. שיענו אותי במקומו.
אבל הם לא הקשיבו לדרישותיי, ואמרו שגם תורי יגיע. הנמוך התקרב אליי והשתיק אותי בעזרת פיסת בד מסריחה. לאחר זמן ממושך של עינויים בלתי פוסקים שלוגן עבר, השכירים הפסיקו. הם ניתקו את השלשלאות שהיו קשורת לידיו מהוו שהיה מחובר לתקרה, וברגע שעשו את זה לוגן נפל על הרצפה. הוא לא היה נראה טוב. הם הרימו אותו מהרצפה והושיבו אותו בכיסא, קושרים חזרה כל קשר שהתירו. משאירים אותו מעולף ופצוע על הכיסא.