אהבה חטופה

עדיין כואב?

◾נקודת מבט לוגן:
אני לא מאמין שהיא פאקינג ראתה אותי במצב כלכך חסר אונים. נלחצתי כלכך, דאגתי כלכך, שפשוט לא יכולתי שלא להראות את זה. מאז שאמא שלי מתה זה לא קרה לי. אני מרגיש כלפיי היילי משהו. אני לא יודע מה זה. אבל אני יודע שאני לא אמור להרגיש ככה.
"אז מה עושים עכשיו?" היילי שאלה בקולה החלש והסיטה אותי ממחשבותיי.
"קודם כל את תצטרכי לשים את הבגדים שלך חזרה"
אמרתי לה בצורה הכי עדינה שיכולתי. היא הסתכלה לעבר הבגדים שלה וראיתי את הדמעות חוזרות לעינייה. "את תתגברי על זה. את חזקה.אחת מהחזקות שאני מכיר. אני אעזור לך להתגבר על זה." אמרתי לה בעיניים מלאות ברגש, בניסיון לעודד בכל צורה שבה אני יכול. היא סימנה לי עם האצבע שלה להסתובב וכך עשיתי. לאחר שתי דקות שמעתי אותה שואלת"עכשיו מה?" הסתובבתי אלייה."עכשיו אני צריך להוריד את השבבים האלה ממני" אמרתי והצבעתי על השבבים שהיו נעוצים בצוואר ובכתפיים שלי, ומתחתיהם נזל דם סמיך בגלל החשמולים שספגתי מהנסיונות שלי להגיע אל היילי. בשלב מסויים אחריי שכבר הגעתי להיילי, המכונה פשוט הפסיקה לעבוד. אני לא יודע אם זה בגלל שניק כיבה אותה, או שפשוט נגמרה לה האנרגייה, אבל עכשיו נשארו רק החיישנים המציקים האלה שנעוצים בתוך עורי. הורדתי את הגופייה הלבנה שכבר לא כלכך לבנה בגלל כל העינויים שעברתי.
הושטתי את ידי אל השכמות בניסיון להוריד אותם, אך לשווא. לא הגעתי כלכך."תן לי" היילי אמרה והניחה את ידייה על שכמותיי. אפשרתי לה להוציא לי אותם בעצמה. היא התחילה להוציא באיטיות את הראשון. ראיתי שהיא נזהרה במטרה שלא יכאב לי. והודיתי לה על כך בלבי . לא יכולתי לסבול עכשיו עוד כאב. היא עברה אל החיישן שהיה תקוע בשכמתי השנייה. גם אותו היא הוציאה בעדינות רבה. ואז היא עברה לשלישי, שהיה בעורף שלי. הוא כאב יותר מכולם. היא התחילה להוציא אותו באיטיות רבה, ואני כיווצתי את פניי מכאב. לאחר שסיימה להוציא את כל השלושה היא שאלה אותי בקול הרגוע שלה "כואב?"
"רק קצת" עניתי לה. האמת ששיקרתי. כאב לי המון. אבל זה לא הזמן שהיא תישא בכאב שלי. עכשיו אני צריך להיות שם בשבילה.
היא נשקה לפצעיי בעדינות שהטריפה אותי ושאלה "ועכשיו? עדיין כואב?"
אני מתרכך פה וזה לא טוב. הסתובבתי אלייה בתשוקה מטריפה אבל החזקתי את עצמי. הרגשות שלי התערבלו בתוכי. אני לא יכול עכשיו. אי אפשר. אני לא אעשה את זה אחריי מה שעברה. אני לא אנשק אותה. אבל אז היא נקטה במהלך לא צפוי, תפסה את פניי ונישקה אותי בעצמה.