אהבה חטופה

מזל בבקבוק

■נקודת מבט לוגן:
ליוויתי את היילי לחדרה ואמרתי לשומרים לנקות את הבלגן. עלינו לחדרה והתיישבנו על מיטתה. שתקנו למשך דקה. "אני רק רוצה ללכת הביתה" היילי אמרה ושברה את הדממה. "אני יודע. אבל את יודעת שאני לא אתן לך" עניתי לה ברוך. "למה לך לעשות את זה?? אתה כמעט ולא מכיר אותי!" היא אמרה חנוקה מהדמעות שראיתי שעמדו לצאת. "פאק.כי אכפת לי! לא אנטוש מישהי כמוך להיות מחוסלת על ידי מאפיה. ובמיוחד זו של ניק. היא הכי אכזרית. היא עוברת על חוקי המאפיות. ואני לא אתן לך להיפגע על ידיהם. אני מרגיש בצורך להגן עלייך מהם."
היילי השתתקה וראיתי את שובל הדמעות על לחייה.
"היילי... בשביל שלשנינו יהיה טוב יותר, פשוט תחסכי את כל ההתנהגות הזו."
היא הנהנה כמבינה. חיבקתי אותה ויצאתי מהחדר.

■נקודת מבט היילי:
לוגן ביקש ממני לחסוך את כל ההתנהגויות האלה שלי ממנו, והנהנתי בהבנה. אבל לצערי אני לא אוכל לממש את זה. עם כמה שלוגן נחמד אליי, ואני באמת מבינה מה הוא מנסה לעשות, אני רוצה הביתה. לוגן קם ויצא מהחדר. לאחר שהוא יצא מהדלת, קלטתי בקבוקון טפטפת קטן שמונח על המיטה שלי. איפה שלוגן ישב. כנראה זה נפל לו מהכיס. לקחתי את הבקבוקון לידיי. היה כתוב עליו:
"הלותאן (סם מרדים)".
הסתכלתי על מה שכתוב באחורה של הבקבוק. היה כתוב שזהו חומר מטשטש ששמים בשתייה. ואז קפץ לי רעיון. למרות שלא אהבתי אותו, אין לי הרבה ברירות.
אני אתקרב אל לוגן, ואז אשים לו בשתייה כמה טיפות מהדבר הזה. ואז נראה כבר מה אעשה עם השומרים. זו תוכנית שאני לא עפה עלייה, אבל יכול להיות שהיא תהיה יעילה.
ירדתי לסלון ולוגן ישב שם וצפה בטלוויזיה. הלכתי וישבתי לידו. לוגן הסתכל עליי במבט מבולבל."מה?" שאלתי אותו במבט תמים. "סתם מופתע" הוא ענה לי עם חיוך על פניו. ואז עלה החיוך גם על פניי. התקרבתי אליו קצת, ועוד קצת, עד שרגלי התחככה בשלו. הוא סוג של זרם איתי וכרך את ידו סביבי. "אני מצטערת על מה שעשיתי היום" פתחתי בשיחה. אני רוצה לגרום לו לבטוח בי. "נעעע בקטנה. עשית לי כבר צרות גדולות יותר" אמר בגיחוח, והעלה חיוך על פניי עקב אמירתו.
"אולי תספר לי קצת עלייך? מה אתה אומר?" שאלתי אותו. הוא עצר את הטלוויזיה. "אין בעיה. אז אני.."  "אולי נעלה לחדר שלי?" קטעתי אותו. "בואי" הוא אמר
עלינו לחדר שלי והתיישבנו על מיטתי. הוא התחיל לספר לי על עצמו.
" אז קוראים לי לוגן קלינט את זה את כבר יודעת. אני בן 22 ,ואני הקאפו של מאפיית "לוחמי הארגמן" ." פעם הקאפו היה אח שלי, ג'יימס. אבל אז הוא פגע במישהו בכיר ממאפית 'הידרו' של ניק, והיה צריך לרדת למחתרת, ולהעלים את עצמו כדיי לשרוד. אז הוא ביקש ממני להחליף אותו. אח שלי הוא זה שגידל אותי ולימד אותי להיות קשוח. שלימד אותי להילחם. הוא חיזק אותי. הוא מה שהיה לי בחיים , כי אבא שלי הוא חתיכת זבל שתיין שהדבר היחיד שהוא יודע לעשות פה במאפיה זה להעביר ביקורת, כשהוא לא מזיז בכלל את התחת של עצמו.
ואמא שלי מתה כשהייתי בן 11.
ניק חנק אותה למוות. ובגלל זה אנחנו רודפים אותו עכשיו. וזה גם למה אני מגן עלייך. אני לא רוצה שעוד אדם חף מפשע ייפול כקורבן לידיים של ניק והמאפיה שלו."
הסיפור של לוגן ממש נגע בי. עכשיו הבנתי למה הוא לא מוכן לתת לי ללכת. הוא לא רוצה שיקרה לי מה שקרה לאמא שלו. אני לא יודעת עכשיו איך יהיה לי לב לעלף אותו. אבל אני חייבת. עם כמה שזה יישב לי על המצפון אני חייבת.
"טוב סיפרתי מספיק על עצמי, עכשיו ספרי לי קצת על עצמך" אמר לוגן.
"טוב, אז קוראים לי היילי קליין, את זה אתה כבר יודע :) אני עוד מעט בת 18, ואני ילדה יחידה. אמא שלי מגדלת אותי לבד, כי אבא שלי מת כשהייתי בת 8, כאשר הוא ניסה לטפס על האוורסט. אז נותרנו רק אני והיא. ואנחנו.. הדבר הכי חשוב אחת לשנייה, ו..." התחלתי לדמוע. היה לי נורא קשה לספר על אמא שלי שאני אפילו לא יודעת מה קורה איתה כרגע.
"את לא חייבת להמשיך" לוגן אמר לי, מלטף את זרועי כדיי להרגיע אותי. "תודה" אמרתי לו בלחש. אני שונאת את עצמי כרגע,, אבל אין מה לעשות. זה בדיוק הזמן המתאים לסמם אותו. "אני אלך להביא לנו מים" אמרתי לו.
"טוב" הוא ענה. ירדתי למטה וארגנתי שתי כוסות מים שנראות שונה כדיי שאזכור איזו כוס של מי. וידאתי שאף אחד לא מסתכל, ובזריזות טפטפתי כמה טיפות לאחת הכוסות.
היה כתוב על הבקבוקון שהחומר אמור להשפיע תוך חמש דקות לכל היותר. שבהתחלה תהיה סחרחורת ואז הוא סוג של יישן. פשוט לא מרצון.יאבד הכרה בקיצור. עליתי חזרה אל החדר.
נתתי ללוגן את הכוס שלו עם הסם. "תודה" הוא אמר. כמה ייסורי מצפון הרגשתי עכשיו על התודה הזאת שלו.
"יש למים טעם טיפה מוזר" הוא אמר.
מיהרתי לחפש תירוץ ובסוף מלמלתי "זה בטח בגלל שהם מהברז".
"למה לקחת מהברז?" הוא שאל
"הרגל מהבית" עניתי, והוא הנהן.
הוא שתה את תוכן הכוס עד הסוף , והניח אותה על השידה. עברו שלוש דקות.
"וואי יש לי קצת סחרחורת" לוגן אמר לי בעיניים מזוגגות.
"באמת?" עניתי לו בתמימות כזאת.
לוגן קם באיטיות מהמיטה, הלך שני צעדים, ומעד. "היילי.........מה שמת במים?!" הוא הסתכל עליי במבט מאשים. התהלכתי לכיוון הדלת, כאשר הוא מתקשה להיעמד. הוצאתי את הבקבוקון מהכיס שלי והצגתי אותו לפניי לוגן. התחלתי לדבר מהר מתוך לחץ ותחושות אשמה."אני ממש ממש מצטערת אבל אני חייבת ללכת, ואני מבינה את הכוונה הטובה של..."

"היילי.." לוגן קטע אותי בקולו החלוש. פתחתי את הדלת ויצאתי מהחדר. איכשהו לוגן אזר כוח והחל ללכת אחריי. הוא מעד כמה פעמים בדרך. ירדתי במדרגות מטה והוא אחריי. ואז הוא נגע בסווטשירט שלי ועל הדרך גם חצי נשען עליי כי כבר נגמר לו הכוח, ואני זזתי במהירות, כך שלא היה לו במה לאחוז, ואז, הוא פשוט נפל, והחל להתגלגל במורד המדרגות הספורות שנותרו
הוא היה רק חצי בהכרה כאשר הגיע לתחתית גרם המדרגות. הוא לא יכול היה לזוז.
התקרבתי אליו במקצת, ושמעתי את נשימותיו הכבדות. "אני ממש מצטערת" לחשתי לאוזנו.
כאשר הרמתי את ראשי הסתכלתי ולא ראיתי את השומרים. לא הבנתי איך אף שומר לא בא עד עכשיו. בדרך כלל יש פה מלא שומרים. ולפתע שמעתי מחיאות כפיים איטיות שבאות  מאחוריי. "יפה מאד. בראבו!" מי שמחא כפיים אמר בקול בס נמוך.
הקול הזה. אני מכירה את הקול הזה.
*********************************
פרק לכבוד יום האהבה. יום אהבה שמח לבבות 3>