אהבה חטופה

חרדה 2/3

■נקודת מבט היילי:
לוגן מעולף כבר במשך כמה שעות. אני חושבת שכמה שעות. איבדתי לגמריי את תחושת הזמן.
אין לי מושג אם זה בוקר או לילה.
לוגן החל לאט לאט להתעורר. הוא נאנח מכאבים.
רציתי לרצוח אותם על מה שעשו לו.
"לוגן אני כלכך מצטערת. כל זה בגללי" אמרתי לו בקול שבור.
" היילי אני לא אומר שמה שעשית בסדר, אבל את לא אשמה בזה שנחטפנו. זה לא בגללך." הוא ענה לי בקולו הצרוד והתשוש.

לאחר חצי שעה בערך, ניק ושני שכירים שמלווים אותו נכנסו לחדר. בידיהם היו כל מיני קופסאות וחוטים.
הם הציבו את הקופסאות בסמוך ללוגן.
הם הוציאו מהקופסה שהייתה שם איזו מכונה מוזרה, והניחו אותה על השולחן.
לאחר מכן הם לקחו דבר שנראה כמו חיישנים , שהיו לו מחטים מלמטה, ונעצו אותם בתוך עורו של לוגן. בצוואר ובכתפיים. הוא לא הראה שזה כאב לו.
הם הולכים לענות אותו עוד פעם. די. מספיק.
"תפסיקו כבר לענות אותו, בואו ותענו אותי!"
דרשתי מהם בתוקף.
"זה בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות מותק"
ניק אמר לי בחיוך ובקולו הזחוח, יוצר בפניי מראה מבולבל. הוא התקרב לכיווני, והחל לומר בלחישה, כנראה כדיי שלוגן לא יישמע-
" אני הולך להנות איתך. ולוגן הולך לצפות בזה. אני הולך לשחרר אותו מהכיסא והוא יוכל להציל אותך בכל רגע שרק ירצה.
אבל אז הוא יענה את עצמו.
את מבינה, אני חיברתי אל לוגן חיישנים, שמחוברים למכונה שכאן על השולחן"
אמר והצביע על המכונה
"החיישנים שמשדרים למכונה מזהים תנועה. ברגע שהם מזהים תנועה, המכונה שולחת אליהם זרמי חשמל שיחשמלו את לוגן בכל תנועה שיבחר לעשות"
ניק הותיר אותי ללא מילים. הוא פשוט רשע. אין לו טיפת לב. טיפת רגש.
"אתם מוכנים לשחרר את לוגן?" ניק אמר לשכירים שלו.
השכירים הנהנו, והלכו לכיוון לוגן. הם שחררו אותו.
"מה קורה פה? מה המלכוד לעזאזל?" לוגן שאל מבולבל.
"עוד מעט תבין" ניק ענה לו.
ואז אני אמרתי, עם עיניים מלאות בדמעות-"לוגן לא משנה מה קורה, אל תקום."
הוא סבל מספיק. אני לא רוצה שיסבול עוד. זה ישבור אותו.

ניק התיישב לידי, מלטף את פניי. נגעלתי תחת מגע ידו. "מוכנה להנות קצת היילי?"
הוא אמר.
הוא עלה מעליי, מתחיל להוריד לי את החולצה.
"לא!! רד ממנה!! בן של פאקינג זונה!!!"
לוגן צעק כמעט משתגע.
אני לא יכולתי לדבר. פשוט שתקתי בזמן שהדבר היחיד שעשיתי היה לבכות, ולהבין שבעוד כמה שניות אני לא אהיה בתולה יותר. שאני אאבד את הבתולים שלי בגלל אונס מזדיין.
אם הוא יעשה את זה, ניק, אם הוא יעשה את זה, זה ישבור אותי.
לוגן ניסה לקום מהכיסא, אך נכשל ונפל מיד חזרה מופתע, כשהרגיש זרם חשמל עובר בגופו. ראיתי שכאב לו.
ניק הוריד לי גם את המכנס.
לוגן ניסה לקום שוב ושוב, מחניק את כל הכאב שידעתי שהוא חווה. זרמי החשמל פתחו לו מחדש את פצעיו.
ניק הוריד לי גם את החזייה והתחתונים. נשארתי ערומה לגמרי כיום היוולדי, במרתף עינויים מזדיין מול ארבעה בנים.(ניק, לוגן, שני שכירים)
ניק הוציא קונדום ושם ידעתי שזה נגמר. שאין לי סיכוי. לוגן לא הצליח לעשות אפילו צעד לעברנו, ואין מי שיעזור לי.
"עם כמה שחבל להשתמש עם דבר יפה כמוך בקונדום היילי, את לא שווה את הזרע שלי"
ניק אמר. נגעלתי. פשוט נגעלתי. הייתה לי בחילה נוראית. ואז זה קרה. הוא חדר לתוכי, קורע את קרום הבתולים שלי ולא משאיר לי תקווה. היה לו חיוך רחב שוליים.
לוגן חטף התקף עצבים, ואני הייתי שנייה מלחטוף התקף חרדה.
רבע שעה עברה, שבה לוגן ניסה שוב ושוב לצעוד אלינו ולהוריד את ניק מעליי. אבל המקום הכי רחוק שאליו הגיע היה צעד אחד מהכיסא. כאב לו. הוא התאמץ ממש.
ניק יצא מתוכי, נראה מסופק למדיי, ויצא יחד עם השכירים שלו מהמרתף,לא שוכח לנעול אחריו, משאיר אותי ערומה ומפוחדת.
לאחר חמש דקות פשוט התחלתי לבכות. התקשתי לנשום. הרגשתי איך הכל סוגר עליי. פאק. התקף חרדה.