אהבה חטופה

לאן עכשיו?

⬛נקודת מבט לוגן:

אני והיילי יצאנו המרתף שהיינו כלואים בו עד עכשיו. יצאנו למסדרון, מלוכלך בדיוק כמו המרתף, שלאורכו דלתות בדיוק כמו הדלת של החדר שיצאנו ממנו עכשיו. אני מניח שמאחוריי הדלתות האלו נמצאים חדרים אחרים זהים לאחד שהיינו בו. הלכנו לאורך המסדרון החשוך עד שעמד מולנו גרם מדרגות עשויות עץ, המובילות לדלת ברזל. אני והיילי הסתכלנו זה על זו והסכמנו בין מבטינו שאנחנו עולים. אני הייתי הראשון לעלות בגרם המדרגות והיילי מיד אחריי. כשהגענו לדלת הברזל, הושטתי יד אל הידית במטרה לפתוח את הדלת, אך היילי תפסה את ידי. " ומה אם יהיו מלא שומרים מאחוריי הדלת?"
היא צדקה. בהחלט יכול להיות מצב שאנחנו יוצאים היישר אל גוב האריות
(*הערת הכותבת: גוב האריות- מקום מסוכן, סביבה של רשעים*)
אך לדעתי זה שווה את הסיכון. " אני חושב שבמצב שלנו שווה להסתכן".
למרות שלדעתי כדאי להסתכן במקרה הזה, לא רציתי לסכן את היילי ישירות. אז אמרתי לה לחכות מאחוריי הדלת בזמן שאני פותח אותה.
הורדתי את הידית בזהירות כלפיי מטה, ופתחתי את הדלת באיטיות, עד שהגעתי למצב שאוכל לראות מה קורה בחוץ, אבל לא יראו אותי ( חריץ קטן).
ממה שראיתי כשפתחתי את הדלת, היה נראה שאנחנו נמצאים במה שנראה כמו בקתה ביער. היו עצים בחוץ, הרבה מהם, אחו עשוי מלבנים, וקירות עץ. הסתכלתי למרחב בכדיי לראות אם יש מישהו בסביבה, וראיתי שלא. סימנתי להיילי לצאת מאחוריי הדלת. צעדנו יחד אל תוך הבקתה עצמה. התחלתי לחפש את דלת היציאה, ומצאתי אותה. דלת כחולה עשויה מתכת. לפניי שניסיתי לפתוח את הדלת, הצצתי החוצה מחלון הצד שעמד ליד הדלת , בכדיי לבדוק שאין אף שומר שרק מחכה לרגע שנצא החוצה. לא ראיתי אף אחד. ניסיתי לפתוח את הדלת. שיט. נעולה. חיפשתי את המפתחות לדלת וגם אותם לא מצאתי. לאחר שלוש דקות של חיפושים אחר מפתחות או כל דבר אחר שיעזור לי לפתוח את הדלת, שמעתי את היילי צועקת לי ממקום כלשהו בבקתה "לוגן בוא לפה! יש לי רעיון לדרך לצאת".
"איפה את?!" צעקתי לה חזרה וניסיתי ללכת אחריי קולה ששמעתי. "במטבח!"

הגעתי למטבח הבקתה וראיתי דלת יציאה נוספת. דלת לבנה, עם חלון במרכזה, ופתח יציאה לכלבים בתחתית הדלת. ישר רצתי אלייה בנסיון לפתוח אותה. "ניסיתי כבר היא נעולה" היילי אמרה לי. "אז למה קראת לי? אמרת לי שיש לך דרך לצאת." שאלתי אותה.

"באמת יש לי. תסתכל למנעול בצד השני של הדלת" היילי הסבה את תשומת ליבי, והסתכלתי מבעד החלון לצידה השני של הדלת. ראיתי שבמנעול שבצד השני נמצא המפתח לדלת.
" צודקת המפתח. אבל הוא בצד השני,אבל איך נגיע אליו? " שאלתי אותה. אנחנו לא יכולים לנפץ את הזכוכית של החלון מהחשש שאם יש פה שומרים הם ישמעו אותנו. היילי משכה את מבטי אלייה וכיוונה עם עינייה אל פתח הכלבים. " אפשר לעבור משם"
" אני לא עובר שם" עניתי לה.
" אז אפשר רק לעבור ולפתוח עם המפתח מהצד השני "

"היילי תאורטית זה רעיון טוב, אבל עוד פעם, אני לא עובר בפתח הזה"

"אני חושבת שאני אעבור בפתח. אני אפתח לך מהצד השני" היילי אמרה לי

" מה?! לא אין סיכוי שאני נותן לך לעבור לפניי. יכול להיות שניק או השומרים שם בחוץ" המחשבה שהיא תצא החוצה לפניי, וניק יחכה לה שם בחוץ... אני אפילו לא רוצה לחשוב מה יקרה אז.

"די לוגן זו הדרך היחידה לצאת מכאן, ולא יודעת מה איתך, אני רוצה לצאת מכאן"
איך אני יכול לסכן אותה ככה? הסיבה היחידה שבגללה שקלתי את הרעיון הזה, היא רק כי זו באמת הדרך היחידה לצאת מכאן.

"היילי אם את עושה את זה, את עושה את זה הכי מהיר שיש"

היילי הנהנה. אוקיי. אישרתי לה. היא נכנסה בדלת המעבר, ועברה דיי בקלות. עכשיו כשהיא בצד השני, מתתי מפחד. כל הזמן הסתכלתי סביבה לראות שאף אחד לא בא.

היילי סובבה את מפתח הדלת ופתחה אותה. יצאתי החוצה והצטרפתי אל היילי. " רואה? לא קרה כלום" היילי אמרה לי.
"כן, אבל יכול היה לקרות."

עכשיו כשיצאנו מהבקתה עמדנו בפניי כמה בעיות חדשות. אין לנו מושג איפה אנחנו נמצאים, אין לנו מושג אם יש שומרים ואיפה ניק.
הכל מסביבנו היה עצים. "לאיזה כיוון הולכים?" היילי שאלה. באמת שאני לא יודע לאיזה כיוון אנחנו אמורים ללכת .
"בואי נתחיל משם" אמרתי להיילי והצבעתי לה לצד הימיני של היער שעומד לפנינו. אני והיילי התחלנו לרוץ לכיוון עליו סיכמנו. הגענו כבר ללב היער. עשינו הפסקה קלה בכדיי להסדיר את הנשימה . "לאן עכשיו?" היילי שאלה. לא הספקתי לענות לה כי שמענו קליק של שחרור נצרת אקדח מאחורינו. כשהסתובבנו ראינו את ניק עומד עם אקדח בין ידיו, מכוון אלינו. "לשום מקום" ניק הגיב לשאלתה של היילי.