אהבה חטופה

חוסר שליטה

■נקודת מבט לוגן:
כל דקה שעברה בזמן שחיכיתי שהיילי תתעורר הרגישה כמו נצח. כבר התרגלתי לחושך וראיתי יותר טוב את מה שהולך סביבי. ראיתי גם את היילי.
היא פשוט שכבה שם על הרצפה המלוכלכת, כבולה לקיר, ולא היה לי כלום לעשות עם זה.
עברה בערך שעה והתחלתי לראות תזוזות מכיוונה. "היילי! היילי!" קראתי בשמה בניסיון לעורר אותה אולי. היא נאנחה.
"היילי! את בסדר?" שאלתי אותה.
"לוגן?" היא קראה בשמי בצורה חלושה. היא ניסתה לבוא לכיווני אבל גילתה שהיא קשורה לקיר בשלשלאות.
"לוגן...אני כלכך מצטערת" היא אמרה והתחילה לבכות. עם כמה שרציתי לזעוף עלייה על מה שעשתה, אני פשוט ריחמתי עלייה. היא בסך הכל ילדה. בדיוק כמוני. אבל אני רגיל לדברים האלה הרבה יותר ממנה. והיא גם סוג של כלואה. היא לא יכולה ללכת לבית שלה, ואין לה שום אמצעי כדיי לתקשר עם האנשים שבחוץ. אני מבין אותה. "אני לא אומר שמה שעשית היה בסדר היילי" אמרתי לה בצורה קרה כמו שמתאים לראש של מאפיה לעשות."אבל אני אעלים עין מזה בגלל שהדבר היחיד שצריך להיות לנו בראש כרגע זה איך יוצאים מכאן" היא הנהנה. ואז ניק נכנס למרתף . איזה טיימינג.
"הווווו אני רואה שהנסיכה התעוררההה"
הוא התקרב אל היילי בצעדים כבדים. הוא הניח את ידו על הלחי שלה.
זעמתי. פשוט זעמתי.
"מה אתם אומרים חברה? נבלה קצת?"
הוא הלך לאמצע המרתף ומשך בחוט שהיה מחובר לנורה. מה שגרם לאור להידלק. אור חלש ומרצד, אבל עדיין אור. נכנסו עוד שלושה אנשים לחדר ובידיהם תיבות. הם הציבו את התיבות מולי. "ממממ.. בואו נראה עם מה נתחיל" ניק אמר ופתח את אחת התיבות. הוא הוציא משם סט סכינים ודוקרנים חדים נורא. משם כבר הבנתי מה הולך לקרות. הוא הולך לענות אותנו. אני עוד יודע להתמודד עם עינויים. אבל אני לא יודע איך היילי תשרוד את זה. אני פוחד שהיא לא תעמוד בזה. עם כמה שהיא מראה שהיא אמיצה, אני יודע שהיא שברירית. אני מקווה שהוא יענה רק אותי. אני רוצה שהוא יענה רק אותי. רק אותי.

**********************************
לוגן מוכן שיענו רק אותו. הוא לא רוצה שהיילי תיפגע. רק אני מאוהבת בו?

מקווה שהיה נחמד בפסח!